שאלה
בננו בן 16.5 בקשר חברי ריגשי עם אחת מבנות הישוב , מצבו הרוחני אינו משביע רצון וההתייחסות שלו אל העולם הרוחני מעשי היא די טכנית ולא פנימית אנו משתדלים לדבר על לבו ומאוד לא שבעי רצון מהקשר של עם אותה בת , אין לנו מושג מאוד ספציפי במה מתבטאת חברותם שכן הוא ממש מסרב לפתוח נושא זה בפנינו כמו-כן אנו החלטנו כי הוא לא יבוא עמה לביתנו כי אנו מתנגדים לקשר הזה הן בשל צעירותו לדעתנו והן בגלל הרקע המשפחתי שלה יש לציין שהוא עומד בגבולות הזמנים שהצבנו לו באשר לשעות הבילוי ועד מתי מעבר לכך אין שום פתיחות בנושא , מה הרב מציע לנו לעשות בעניין עד כמה עלינו להתנגד לקשר והאם יהיה נכון לקבל את הקשר שהוא בחר ולהכניסו הביתה שכן מבחינתנו זו אמירה מסוימת גם כלפי ילדינו האחרים הצעירים יותר בבית. נבקש לקבל את התשובה בדוא"ל הזה בתודה ובברכה
תשובה
לשואלים שלום רב.
שאלתם שאלה קשה שקצת קשה לי לענות עליה בלי להכיר את הנפשות הפועלות. לכן אומר כמה דברים באופן כללי, ותראו מה מזה מתאים לכם.
אפתח בכך שאומר שהגדולה בילדי עדיין לא הגיעה לגיל זה, כך שאינני מדבר מנסיון אישי כהורה, אלא יותר מנסיון כמחנך של גילאים אלה ושיחות איתם ועם הוריהם.
לא היה ברור לי בשאלה מה בעיקר מפריע לכם, האם עצם החברות בגיל צעיר או שהבחורה נראית לכם לא רצינית לא צנועה וכד'. אני אתייחס תחילה לעצם החברות.
אפתח ואומר שאני מסכים אתכם לגמרי ביחסכם לחברות בגיל הזה. גם אני חושב שזה ממש לא טוב, ומוקדם מדי. גם בגלל שקשה לשמור על ההלכה, וגם בגלל שמדובר על קשר לטווח ארוך שלא מגיע למימוש פיזי (אני מקווה) ומדובר על כמה שנים. וכן, מדובר על השנים החשובות שבהן מתעצבת האישיות, ומשתנה מאד, ולכן כאמור אני מסכים שצריך לדחות את זה לגיל שבו עומדים להתחתן. והדברים פשוטים וארוכים.
הצד השני הוא שמדובר על ילד בגיל 16.5. בגיל זה, קשה לנו מאד להכריח. לדעתי זה ממש בלתי אפשרי. זה נכון גם לגבי דברים יותר פשוטים כגון לקום בבוקר לתפילה או מה ללבוש. ודאי שזה נכון לגבי דברים הנוגעים ללב. את יכולה לאסור על כניסתה הביתה. אבל אינך יכולה למנוע ממנו לצאת איתה. ואז הוא יעשה את מה שיעשה, אבל רחוק מכם, בלי שום קשר אליכם. אדרבא, לדעתי הכי חשוב זה לא להכנס לעימות על זה. הבעתם את דעתכם בצורה ברורה, נמקתם שזה לא קריזה שרירותית אלא מחשבה על טובתו. מעכשיו זאת אחריות שלו. אדרבא, אתם צריכים לחפש איך ליצור מצב, שאם וכאשר הוא ירצה להתייעץ על משהו שקשור לקשר ביניהם, בין אם שאלה הלכתית או רומנטית או בריאותית..., הוא יוכל לפנות אליכם. עליו לדעת שאתם אוהבים אותו ומקבלים אותו כמות שהוא, כך שיידע שאתם הכתובת הראשונית שלו להתייעץ. אחרת או שיישאר ללא משענת או שיתייעץ עם אחרים. ומי הם יהיו?
יחסי האמון האלה הם דבר מאד חשוב ומרכזי בכלל בקשר שלנו כהורים עם ילדים מתבגרים. כיון שכאמור בגיל זה ההשפעה העיקרית שלנו עליהם אינה מתוך כפיה אלא מתוך אהבה, כבוד ואמון הדדיים.
עד כאן התייחסתי באופן כללי לעצם היחס אל הקשר ביניהם. לגבי ההגעה הביתה זה מאד תלוי במה מדובר. באיזה גיל האחים? האם מדובר בבחורה מאד לא צנועה או לא דתית או מדברת לא יפה? או שעצם הקשר מפריע. הרי הקשר ביניהם קיים והאחים יודעים זאת (בד"כ אף יותר טוב מההורים) לכן הבעיה היא רק הלגיטימציה כביכול. האם אמירה ברורה כלפי האחים לגבי אי הנחת מעצם הקשר אבל קבלתה כאדם וקבלתו כבן תובן ע"י האחים? האם אמירה כזאת תתקבל?
סה"כ אתם מדברים על ילד ממושמע שמכבד ועומד בכללי הבית (למשל לגבי השעות). האם יש מקום לעודד אותו ללמוד את הנושא באופן אמיתי ומעמיק, ביושר. אפשר עם מישהו (מדריך או מישהו אחר שהוא מכבד וכד') אפשר ע"י ספרים. שילמד בעצמו את הנושא ואת הלכות צניעות (נגיעה, ייחוד וכו') ויפעל ביושר ע"פ ממצאיו ומצפונו.
כמו כן אפשר לסכם איתו על הרחבה בכללי הבית. למשל אם היא באה הביתה, הוא לא מסתגר איתה בחדר אלא יושב בסלון, חדר משפחה או חדר פתוח וכד', או רק כשגם אתם בבית וכו'.
אפשר לפנות אל גורמים חינוכיים ביישוב שיעסקו בכך באוםן מנותק ממקרה ספיציפי זה או אחר. ייתכן שהקבוצה ביישוב צריכה שיחה או סדנא בנושאים כמו צניעות, חברות, קבלת החלטות וכד'.
לסיכום - העיקרון הוא שלא תועיל פה כפיה ומריבה, זה רק יזיק. צריך פתיחות, הקשבה אמיתי וקבלה.
לא דיברתי כאן על המצב הרוחני בכלל אלא על החברות בלבד. וצריך לחשוב איך מיישמים עקרונות אלנ גם למצבו בכלל.
כתבתי קצת מחשבות שעלו בי ממכתבכם. אקווה שדברי עזרו קצת. תקראו ותחשבו מה מדברי מתאים לכם.
בברכה
אפי קיציס