שאלה
אנו עומדים להינשא בחורף, ולי יש כמה שאלות:
1. האם יותר לי במעמד החופה לתת טבעת לאהובי וגם להגיד לו מספר מילים? אני יודעת שזה לא מקובל אבל זה שוויוני ויגרום לי אושר.
2. מפריע לי שהרעיון המרכזי במקווה הוא שהאישה אינה טהורה והיא צריכה "להיטהר". זה נראה לי ארכאי, מה גם שאני לא מתכוונת לשמור נידה באופן כללי אז זו גם צביעות. למה חייבים ללכת למקווה, מעבר לערך של המנהג בלבד?
3. משפחתי רפורמית ואנו מתפללים בבית דניאל, שם אין הפרדה בין גברים ונשים. אולם ב'שבת חתן' אני אצטרך לבוא לבית הכנסת של משפחת בן זוגי, ואני נגד הפרדה בין גברים לנשים ולכן יש לי עיקרון לא להיכנס לבית כנסת שבו יש עזרת נשים. האם לבגוד בעקרונותיי? מה עושים?
אלו הדברים שמפריעים לי.
בתודה ובברכה,
מאיה
תשובה
לשואלת ואהובה שלום רב
שאלת כמה שאלות ואני אנסה להבהיר את עמדת היהדות לגביהן.
1. בחתונה היהודית החתן נותן טבעת לכלתו ובתמורה היא מתחייבת להינשא לו והוא מתחייב לשאתה לאישה. לנתינת הטבעת ממנה אליו אין שום משמעות הלכתית או אחרת. יתרה מזאת, זהו מנהג נוצרי שמנסה לחדור אלינו. אנו איננו נוהגים להוסיף מנהגים נוצריים כאלה לחתונה היהודית.
השויוניות ביניכם לא תושג בדרך הזאת. השוויוניות תבוא מתוך הכרתכם ההדדית זה בערך זו, ומתוך אהבתכם הגדולה תבנו את חייכם כרצונכם , באופן שוויוני, מלא הבנה ואהבה. לא הטקס הנוצרי החיצוני אלא הכבוד ההדדי, הרגשות העמוקים והעבודה המתמדת על הזוגיות הם שיביאו את האושר לשניכם לאורך ימים ושנים.
2. רעיון המקוה הוא אכן רעיון עתיק מאד.אך זה שעמנו נוהג כך כבר אלפי שנים, אינו הופך אותו לרעיון ארכאי. אלא שצריך להבין את משמעותו.
אצל האישה מתפתח בכל חודש פוטנציאל חדש של חיים. אם מבשילים התנאים, נוצרים אכן חיים חדשים בפועל. אם לא, אז פוטנציאל החיים הזה נשטף ויוצא החוצה. יש כאן מימד מסויים של מוות. ולכן יש צורך ב"טהרה". אין כאן איזה בזיון או זלזול ח"ו, אלא הערכה ליכולתה של האישה ליצור בקרבה חיים חדשים, וצער.
מה שקורה הוא שע"פ ההלכה באותו הזמן, המגע הגופני ביניהם אסור. בזמן זה אין הם מתרחקים אלא ממשיכים בחייהם, ממשיכים לאהוב וליצור ולגדל את ילדיהם ולקיים את חיי המשפחה, אך כל זה בלי מגע פיזי. האהבה ביניהם בזמן זה היא נפשית בלבד, רק מלים ורגשות. וכך נוצר מצב שבו אפשר לטפח ולבנות את האהבה הנשמתית, בלי תלות בקשר הפיזי. היכולת לבנות את האהבה על יסודות נשמתיים היא הנותנת לאהבה עומק ואורך חיים. ואח"כ על גבי זה חוזרת האהבה הפיזית ואז היא עמוקה יותר ולאוך זמן.
כיון שכרווקה מן הסתם האישה אינה הולכת למקווה, לכן לפני החופה צריכה האישה ללכת למקווה, ולפתוח בכך את חיי הנישואין.
לקריאה נוספת מתוך אתר מתחתנים http://www.mitchatnim.co.il/news/news_item.asp?dict_id=1
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם