שאלה
שלום לכבוד הרב.
ישנה שאלה שעלתה במוחי, ואני לא מצליח למצוא שום תשובה. מדובר בשאלה נוקבת וקשה, ואשמח לראות כיצד ניתן להתמודד מולה.
אסדר את השאלה בצורה של הנחות:
1. כל מה שהקב"ה ברא בעולמו הוא ברא כדי שנשתמש בו וננצל אותו על מנת לפאר את שם ה' בעולם. לדוגמא-זמר ישיר שירי הלל לה' באמצעות קולו הנעים, מדען יחפש את סודות העולם כדי להראות את חוכמתו של הקב"ה וספורטאי יראה לעולם איזה מכונה נפלאה ה' ברא- גוף האדם. כנ"ל לגבי חיות, צמחים, דוממים, שמיים, ארץ ועוד. לכל דבר יש תכלית, ואין דבר שנברא רק כדי ש"נתגבר" עליו.
2. לכל דבר יש צד רע וצד טוב. מטרתנו היא למצוא את הצד הטוב ולבטל את הצד הרע. לדוגמא- אוכל זהו דבר נפלא שמענג את החיך ועוזר לנו להמשיך להתקיים, ומצד שני- הוא יכול להוות מזרז תאווה נורא. עלינו להגביל את יצר התאווה ולאכול בצורה שבה נוכל לברך על האוכל ולקדש אותו. (קידוש החומר, ולא ביטול החומר).
3. כנ"ל לגבי כישרונותיהם של בני האדם- זמר יכול להלל את ה' אך גם לבוז לו.
4. ולשאלה- אני הייתי לפני זמן מה במופע ריקוד. הריקודים- מרהיבים, נפלאים, משלהבים את הנפש ופשוט תענוג לעיניים.
אלא מה- בגבולות ההלכה הם אינם עומדים. איני מתכוון לריקודי חשפנות וכד', אלא בלט ודברים דומים.
איך יכול להיות שההלכה פשוט גודעת את כל ענף הריקוד ומבטלת אותו? הרי זהו ענף כה נפלא ויפה, לא פחות ממוזיקה, אומנות ומדע. האם אין פה התעלמות גורפת מיכולותיהם של בני האדם לטובת הצניעות? ומניסיוני- גם ריקוד יכול להיות צנוע.
4. מצטער על אורך השאלה. אשמח לשמוע תשובה. תודה רבה!
תשובה
שלום וברכה
השאלה שאתה עוסק בה היא אכן כבדת משקל ביותר.
היא מחייבת דיון ארוך, שארשום רק את ראשי הפרקים שלו:
א. כל נקודות ההנחה שכתבת הן נכונות, ועמוקות ביותר.
ב. העולם שבו אנו חיים הוא עולם בו נפגשות אידיאות שונות וסותרות. בד בבד לנקודות החשובות שכתבת אפשר לרשום רשימה שלמה של אידיאות חשובות ביותר מהעבר השני: צניעות, חשיבות הזהירות מהעמדת הגוף במרכז וכדו'.
ג. לאמור: מדובר בהתנגשות בין אידיאות, שבעולמנו אין אנו מסוגלים לחיות את כולן כאחת. ניסוחו היפה של הרב קוק בעניין הימנעות מאמירת שלום לאישה מבליט זאת: "מדת הצניעות גורמת טובות רבות בעולם, ומתוך-כך היא זוכה לדחות מפניה דברים שהיו טובים מצד עצמם, אבל כיון שמפני יצר האדם וכחו החלש יגרמו לפרוץ במדת הצניעות, שהיא קיומו של העולם הרוחני והחמרי. מדת האהבה והידידות, בכל הסימנים והדבורים הנוחים, הי' ראוי להיות שוה בין המינים, אבל מפני יקרת ערך הצניעות נדחית מדת דרך-ארץ ממקומה עד שלא לשאול בשלום אשה (קדושין ע.)".הצנוע מכיר כי לא מפני שנאה על המין הוא מתרחק ועושה גדרים כי-אם מפני התכלית הכללי היפה. דוגמתם של דברים אנו מוצאים בדעות, התרחקות הראויה וכמעט מוטבעת שלא לתור אחר מחשבות המרחיקות את המעמד המוסרי, לפעמים נראה שדוחקים את חופש הדעת, אבל מי שמכיר התכלית יבין את יקר ערך ההגבלה, ויקבל אותה באהבה.
כל טוב