שאלה מאוד מוזרה- אבל מטרידה

שלום ל'מתפדחת' שרוצה באמת להתקרב לאבא שלה...
לא, לא שאלת שאלה מוזרה וגם באמת שאין לך מה להתפדח מלגשת לרב האולפנה שלך ולשאול אותו את זה
ואם כבר ניכנס לזה, אז לא רק שהשאלה שלך היא לא מפדחת, אלא היא כל כך מתבקשת ומרוחה על הקיר של החיים שלנו, שבת או בן דתיים, שאמורים להתמודד במשך החיים שלהם עם כל כך הרבה ניסיונות והתמודדויות שנובעות מתוך אותה מחויבות שחינכו אותם, וזורמים עם החיים בלי לשאול שאלות, אז או שהם זכו בנשמה גבוהה במיוחד שמביאה להם באופן טבעי את האמונה הפשוטה הזו, או וזה מה שבדרך כלל קורה שבאיזשהוא שלב בחיים, הם ימצאו את עצמם מעבירים את עבודת ה' שלהם על הילוך אוטמטי וקר, שלא בטוח שיספיק להם נגד הניסיונות הבאים שיתרגשו עליהם, מתי שהם יצאו מהחממה של האולפנה או הישיבה ויתחילו לראות קצת עולם.
אז כן, קודם כל תשאלי כל מה שמציק לך והתפקיד של רב האולפנה הוא בין היתר לדאוג לגחלת של הנשמות שנמצאות תחת השגחתו שזה אומר לתת לך את התחושה שזה לא בושה לשאול, אלא זו בושה זה להסתובב בבטן עם מועקה של שאלות שאת פוחדת להוציא החוצה...טוב ששאלת ותמשיכי לשאול, בשביל זה אנחנו כאן !
מצד שני ובאותה הנשימה אנחנו חייבים לדעת שלפני שאנחנו הולכים לגעת בשאלת המיליון דולר הזו, אנחנו הולכים להתעסק כאן באש:
ברכת על תפוח אדמה שהכול במקום בורא פרי האדמה, עשית טעות וכדאי שתקפידי יותר להבא, אבל עוד לא נהפכת לכופרת.
לעומת זאת בדברים האלו, כשאנחנו מגיעים לשאלות שאנחנו רוצים לדעת מאיפה הכול התחיל, הדרך לכפירה היא קצרה מתמיד.
מלבד זאת, ש גם המון רבדים וקומות בדברים האלו, את התחתונות אנחנו מנסים לעכל, העליונות מה לעשות, קצת גדולות עלינו בגלל שמדובר כבר על דברים שקשורים לסודות הקבלה ומהות הנשמות, עולמות של יצירה ודברים כבדים כאלו, שיכולים בהחלט לשרוף.
למה אני מתכוון? בעיקר לגמרא בחגיגה יד ע"ב:
"תנו רבנן:
ארבעה נכנסו בפרדס, ואלו הן: בן עזאי, ובן זומא, אחר, ורבי עקיבא. אמר להם רבי עקיבא: כשאתם מגיעין אצל אבני שיש טהור אל תאמרו מים מים! משום שנאמר 'דבר שקרים לא יכון לנגד עיני . בן עזאי הציץ ומת, עליו הכתוב אומר 'יקר בעיני ה' המותה לחסידיו'.
בן זומא הציץ ונפגע, ועליו הכתוב אומר 'דבש מצאת אכל דיך פן תשבענו והקאתו'. אחר קיצץ בנטיעות. רבי עקיבא יצא בשלום.
רק ר' עקיבא, עמוד התורה שבעל פה, שרד!
נו אז מה לעשות, לא לשאול?
חס וחלילה! לשאול, לא לשמור בבטן, עד שתרגישי שהנשמה שלך קיבלה את התשובה שהיא רצתה וביחד עם זה אנחנו חייבים לדעת שמה לעשות, אבל הרבה פעמים גם אם הדברים לא נראים לנו מובנים, זה לא בגלל שהם לא נכונים אלא הרבה יותר בגלל שאין לנו את הכלים להכיל אותם, ועדיין זה לא קשור בכלל ללמה להיות דתיי'ה ושהיהדות היא הדרך הבטוחה ביותר מבחינה שכלית כדי שתוכלי להעביר את החיים שלך בעולם הזה עם האושר המירבי!
ובדיוק מאותו המקום שאת מסוגלת להבין ולקבל שהקשקוש הזה בצורת אותיות ומספרים לא מובנים הוא לא ציור גרוע אלא תורת היחסות של אינשטיין, ככה גם כאן, המון דברים שנראים לנו בלתי מובנים בעליל, צופנים בחובם את סודות הבריאה שעדיין עוד לא הבשלנו בכדי לתפוס ולו גם מקצתם.
יאללה, אחרי כל ההקדמה הנחוצה הזו נתחיל לעוף רק מה, לתפוס ראש אחרת אפשר ללכת לאיבוד:
אז מה באמת ,יוצא לקב"ה מניהול העולם?
האמת? לא משהו מיוחד...
זה לא שהקב"ה קם בבוקר, הסתכל ימינה ושמאלה, ואמר לעצמו:
באסה, ממש מצ'עמם כאן, לבד כזה. כאילו הוא כל יכול, אבל בכל זאת, את יודעת, להיות לבד זה די מבאס... ואז הוא חשב כזה מה לעשות והבריק לו רעיון:
'בוא נעשה עולם, עם אנשים ודברים חיים כאלו, ואני אנהל אותו בפול טיים גו'ב ואז גם תהי'ה לי תעסוקה ואני אהי'ה מרוצה, והבריות שלי, ...שיגידו תודה שבכלל עשיתי אותם' ואז הוא הביא לנו את התורה, מעמד הר סיני והסיפור המוכר.
לא, זה לא הכיוון.
הרבה לפני שאת שואלת מה יוצא לו להקב"ה מכל הסרט הזה שאנחנו נמצאים בו את צריכה לשאול את עצמך מי זה הקב"ה בכלל ואיך את יכולה לתפוס אותו בעיניים שלך, בכלים ובשכל שלך.
הסיבה שאנחנו קבוע מסתבכים עם השאלות האלו ולא מבינים מה ניסגר עם הקב"ה אחרי כל המחשבות האלו ששוטפות אותנו ובדרך כלל באות לנו תמיד אחרי שנשבר לנו מכל ההתמודדויות האלו והסבל, היא כי אנחנו שוכחים שמה לעשות, זה שהקב"ה יצר אותנו זה עוד לא אומר שהוא גם חי וחושב כמונו.
מ'זאומרת? הרי קבוע אנחנו קוראים לו אבא'לה, וטאטע, ואנחנו יודעים שהוא כועס ועצוב, ורחמן ואוהב, מילים וביטויים שבאים לבטא, רגש וכאב, מושגים שאנחנו נושמים אותם ביומיום, ואם אין לו את הרגשות האלו אז הוא לא אמור לכעוס אחרי שאנחנו עושים עבירות?
אז בואי נעשה קצת סדר:
לקב"ה לא יצא כלום מניהול עולמנו מאחר שגם לפני כן הוא לא הי'ה חסר כלום. אנחנו לא הוספנו לו כלום והוא היה יכול להסתדר גם בלעדינו מצויין ותודה ששאלתם...
כל המושגים האלו, מלך אוהב, כועס, צריך, אלו מושגי האנשה שאנחנו נותנים לקב"ה , וגם הם לא מתייחסים לקב"ה בעצמו אלא למידותיו.
רחום וחנון, רחמים, חרון אף, דין, אלו כמו שכותב הרמב"ם, לבושים של הקב"ה שאותם אנחנו מנסים להוריד לעולם שלנו, למושגים שלנו ולתפוס אותו באמצעותם.
אם אנחנו עושים עבירות, זה לא שאנחנו פוגעים בקב"ה אלא אנחנו פוגעים בנו!
באמת שממנה נוצרנו, בשלמות האלוקית שלנו, וממילא גם בכלים שלנו להכיל ולתפוס את הקב"ה וכאן נוצר מצב של חיסרון, של שקר, של בלבול ביכולת שלנו להתחבר לקב"ה והחיסרון הזה, החילול ה' הזה שמגיע מצידנו, זה מה שגורם לעצבות הזו כביכול של הקב"ה, לפגימה הזו.
השאלה שלך, 'תגיד לי אלוקים יקר, למה עשית אותנו ומה לעזאזל יצא לך מזה' מתחילה מהנחה מוטעה, לא נכונה, מזה שאת לוקחת את המחשבה שלך, את הכלים שנולדו מתוך העולם שלך ומשליכה אותם על הקב"ה ופשוט זורמת עם זה:
כשאת משועממת אז את מחפשת תעסוקה, ממילא השלכת את זה גם על הקב"ה:
אם הוא כבר ברא אותנו, כנראה שבאמת היה לו משעמם...
אוקי, אז למה בכל זאת הקב"ה עשה אותנו? למה הוא הביא לנו נשמה כל כך גדולה?
בעיקר בשביל שיהי'ה לנו טוב, להטיב לנו, כמו שמסביר בעל הסולם הרב יהודה אשלג:
"ומתוך שהבורא ית' מובן לנו שהוא שלם מעצמו, ואינו נצרך למי שהוא שיעזור לו להשלמתו להיותו קדמון לכל דבר,
א"כ ברור הוא שאין לו שום ""רצון לקבל"", וכיון שאין לו שום בחי' של ""רצון לקבל"" ממילא אין לו שום בסיס להרע למי שהוא, וזהו פשוט בתכלית הפשטות".
טוב, אז את תופסת את הראש, מסתכלת על הצג ולא מבינה מה בדיוק קראת עכשיו, אבל במילים קצת יותר פשוטות:
הקב"ה הוא תכלית השלמות ואין לו חיסרון, ממילא הוא גם לא רוצה מאיתנו כלום !
זה לא שיש כאן איזה אינטרס נסתר, איזה רווח שהקב"ה רוצה חס וחלילה לעשות עלינו, זה לא מתחיל בכלל.
אלא מה, דווקא בגלל שהקב"ה הוא תכלית הטוב, אז הוא רצה גם להיטיב לנו, לתת לנו, שגם לנו יהי'ה כל כך טוב
אבל רגע, אמרנו שלקב"ה אין רצונות, אז מ'זאומרת שהוא רצה להטיב לנו:
אז באמת מצד האמת, אין לקב"ה רצונות, זה לא שהוא רוצה משהו, ואחר כך חושב עליו, ואז מוציא אותו לפועל...
אלא בגלל שככה אנחנו עשויים, ככה הוא עשה את העולם שלנו, את המושגים שלנו, עם עבר הווה ועתיד, ובגלל שאנחנו לא מסוגלים להבין איך זה יכול להיות שהקב"ה מצד אחד יודע בדיוק מה יקרה מחר אבל מצד שני עדיין זה לא סותר את הבחירה החופשית שלנו, בגלל זה אלו הביטויים שאנחנו משתמשים בהם כדי להבין קצת בדברים האלו.
ואיך כל זה קשור להטבה? איך כל הסבל, והמחלות, הצער והייסורין קשורים לזה שהוא רצה להטיב לנו? ולמה באמת שלא נשב בסטלה שלנו ונקבל כבר הכול מוכן?
אז בדיוק בשביל זה מגיע העניין שבגלל שהקב"ה עשה אותנו מהחומר הכי טוב שהוא מכיר, שזה בעצם הוא בעצמו....(ושימי לב שאנחנו כל הזמן משתמשים בביטויי האנשה 'הוא' 'מכיר' למרות שאנחנו יודעים שמצד האמת הקב"ה אינו גוף ואין לו דמות הגוף-עוד פעם העיקרון חוזר על עצמו ואסור לנו להתבלבל בין מושגים שעוזרים לנו לתפוס משהו מהמידות שלו לבין זה שהמון שאלות שלנו מתחילות ממקום מוטעה(
הוא עשה אותנו בצורה כזו שאנחנו לא יכולים לקבל מטבענו דברים בחינם ולא להתבייש.
לכן אנחנו צריכים לעבוד מאוד קשה בעולם הזה, בפרוסדור הזה שלנו כדי להגיע ובאמת להנות מהעולם הבא.
אבל רגע! אולי זה לא מתאים לי כל הרעיון הזה, אולי באמת עדיף כבר לא להיברא ולא לסבול את כל הייסורין האלו בעולם הזה?
אז תארי לך שהיו אומרים לך שיש לך אפשרות לקום בבוקר, לא לעשות כלום ולקבל את כל האוכל שאת הכי אוהבת, כמה שבא לך, איך שבא לך ומתי שבא לך מוכן ישר לצלחת....מה היית אומרת?
לא שווה יותר? במקום ללכת לאולפנה, לחשוב כל פעם מה ללבוש כדי שהרב לא יעקם את האף, לשבת שעות כדי לדקלם תאריכים של השד יודע מה שקשורים לאיזה מהפכה מטומטמת בצרפת, בשביל להשיג תואר, בשביל להתקבל לאיזה עבודה, להרוויח כמה שקלים כדי שתאכלי לקנות לך אוכל.
או במילים אחרות:
לא עדיף להיות כבר פרה?.
תנסי להביא לפרה איזה סטייק מטורף כזה, היא ממש לא תשים קצוץ...טוב לה עם העשב שלה, זה כל מה שיש לה בעולם ועם זה היא חיה ומתה.
לנו הקב"ה הביא נשמה גבוהה , כדי שאי"ה בסוף המסלול נוכל באמת להרגיש ולחיות ולהנות מעצם ההתדבקות בו.
אז למה הוא לא יכל פשוט לעשות אותנו בצורה כזו שלא נתבייש ואז נוכל ללכת על כל הקופה וגם נהנה ממנה?
אז אני מניח שגם על השאלה הזו הוא חשב, וכנראה שבצורה הזו היינו פחות נהנים ולמה?
בגלל שאז כבר לא היינו עשויים מהחומר הכי טוב שיש, אז היינו נכנסים לאיזו מהות של שקר...והשקר הזה, לא כל כך הולך עם האמת של הקב"ה
דווקא הסבל שלנו, העבודה שלנו, הדם שאנחנו נותנים מעצמנו, זה מה שהופך את הדבר הזה לאמיתי, זה מה שהופך אותנו לנותנים, הבושה הזו שאנחנו לא מסוגלים לקבל דברים בחינם וזה בדיוק החומר שממנו הקב"ה עשה אותנו.
בסיכום הדברים:
השאלה מה יצא לו לקב"ה מהעולם שלנו, לא מתחילה בגלל שהיא מורכבת מחומרים אנושים, של רצון וחיסרון שאינם תופסים בקב"ה.
כל המלחמות האלו שאת מרגישה עם היצר, מביאים אותך לגדול ולהביא את האישיות שלך לידי ביטוי, כאשר באמצעות המאמץ שלך את נותנת בחזרה לקב"ה, ועל ידי זה את מדמה לו ונהפכת לגומלת חסד, באמצעות הנתינה הזו את מתדבקת במידות שלו, בטוב העליון וקונה לעצמך בדין ובאמת את הכלים כדי לקבל להכיל את האושר האלוקי הזה.
ניסיתי לענות על השאלה הזו באמת על קצה המזלג ומצד האמת התשובה לא מתחילה בכלל כי גם אם נחי'ה עוד 1000 שנה עדיין לא נרד לעומקם של דברים, אבל מקווה שנגענו בכמה נקודות שיוכלו קצת לכוון אותך.
כדאי לך גם ללמוד את הספר 'דעת תבונות' לר' משה חיים לוצאטו, בו הוא דן בעניין מציאות האדם החיסרון והשלמות ותמיד תמיד תזכרי:
שהאמונה שלנו מצד אחד בנוי'ה על שכל טהור ואנחנו תמיד צריכים לשאוף ולהבין את הדברים כדי שנוכל להתחבר אליהם, מצד שני דווקא אותו שכל אומר לנו, שאת כל ההוכחות הבסיסיות להיותנו העם הנבחר ולהמצאתו של הקב"ה בעולם, קבלנו כבר בהר סיני, ואין קבלת התשובות לשאלות האלו, אמורה להפריע לתפקידנו בעולם כמקדשי ה'!
שתמשיכי לברר את הדברים ולעלות בעבודת ה' אמיתית מתוך הבנה ונשמה!
שבת שלום, בשורות טובות

אבינועם
Avinoam811@gmail.com