שאלה בגמרא

שלום לך, שובי.
מותר לך לקרוא בגמרא, וטוב שאת מעלה שאלות על מה שקראת.
שני דברים אני מבקש לומר לך:
ראשית, ניתוק- הוא מצב נורא. כאשר זוג קשורים זה לזו בקשר של נישואין, אך חיים כל אחד את חייו בנפרד, באותו בית, ואין מדברים זה עם זו, זה מצב מאד מאד לא טוב. אם יש ביניהם דיבור, גם אם זה דיבור של כעס וביקורת- לפחות יש קשר, יש התייחסות, אין התעלמות.
הקב"ה איפשר לגויים להחריב את בית המקדש. זה מצב נורא, מצב של כעס שלו עלינו, אך זהו מצב של קשר, ולא מצב של התעלמות, גם אם זה קשר שבא לידי ביטוי על ידי עונש, שללא ספק הוא לא נעים.
שנית- מדרש איכה רבא, רואה ברכה בכך שהקב"ה ביטא את כעסו על עם ישראל בהחריבו את בית המקדש, במקום שיבטא את כעסו בהחריבו את עם ישראל, שזה היה גרוע יותר:
כתיב (תהלים ע"ט) "מזמור לאסף אלהים באו גוים בנחלתך" לא הוה קרא צריך למימר אלא "בכי לאסף" (או) "נהי לאסף" (או) "קינה לאסף"! ומה אומר "מזמור לאסף"? אלא, משל למלך שעשה בית חופה לבנו, וסיידה וכיירה וציירה, ויצא בנו לתרבות רעה. מיד עלה המלך לחופה, וקרע את הוילאות ושיבר את הקנים. ונטל פדגוג שלו (המחנך של בן המלך) אבוב של קנים, והיה מזמר. אמרו לו: המלך הפך חופתו של בנו, ואתה יושב ומזמר? אמר להם: מזמר אני שהפך חופתו של בנו, ולא שפך חמתו על בנו. כך, אמרו לאסף: הקב"ה החריב היכל ומקדש, ואתה יושב ומזמר? אמר להם מזמר אני ששפך הקב"ה חמתו על העצים ועל האבנים, ולא שפך חמתו על ישראל...