רצון להתחזק ולהתקרב לקב"ה

בס"ד
שלום וברכה!!

את מתארת הרגשה באמת לא פשוטה,
לא פשוט לחיות בעולם לרצות להתקדם, ולהרגיש כאילו אין שום תזוזה, כאילו כל דבר שמנסים לעשות בשביל לצמוח , להתפתח ולהתקדם לא עוזר במאום.
הרי כל החיות שלנו, זה ע"י התקדמויות קטנות,
בלי זה ממש כמו שתארת מרגישים סוג של "זומבי".

הקב"ה שם בכל אדם,מנגנון טבעי ובריא
אדם שבריא בנפשו כשמרגיש סוג של עצירה,האינסטינקט הטבעי שלו, זו הזעקה הפנימית כמו שתארת, והרצון לא לתת למצב כך להמשך, כי זה לא חיות נכונה, זו לא שמחה וכך גם מאד קשה להיות עבדי ה´ באמת.

אני חושבת שאין אדם בעולם שלא מרגיש מידי פעם את ההרגשה שתארת.
רק שבד"כ או שאנשים מתעלמים מההרגשה הזו, וממשיכים הלאה,
או שעושים חשבון נפש לעצמם איך דווקא מהמקום הזה הם יכולים לצמוח עוד יותר.

ולפי מה שאת מתארת נראה שבהחלט את ניסית ומנסה.

החיים שלנו תמיד מורכבים מעליות ומורדות.
הקפיצה למדרגה יותר גבוהה בעבודת ה´ היא דווקא מעצם התיקון, החזרה בתשובה.
וכל החיות נובעת כל הזמן מהרצון להיות טובים יותר.
לפעמים נדמה לנו נדמה לנו שעבודת ה´ היא דווקא בהתרגשיות וחוויות רוחניות גבוהות, שיחות התחזקות וקרליבך למינהם.
וזה נכון וחשוב וזהו מקור אנרגיה נצרך מאד להקדמות בעבודת ה´.

אבל זה לגמרי לא העיקר.
אנו מורכבים מגוף ונשמה, הגוף מבטא את העולם הגשמי את הצרכים הגשמיים שלנו, העולם הזה.
והנשמה מבטא את הכוחות הרוחניים שבנו את הרצון התמידי והשאיפה המתמדת להתקרבות לה´.
אלו שני כוחות שמושכים כל אחד לכיוונו הוא.
והקב"ה ברוב טובו וחסדו הגדול הביא לנו הדרכה מפורטת איך נעשה את האיזון בין השניים ונעבוד אותו דווקא עם השילוב של שניהם בצורה השלמה באמת.

וזוהי דרך התורה והמצוות.
העבודה היומיומית של הקדמות ועשיית טוב, של קיום מצוות, של עבודה על המידות היא זו שדווקא מביאה סיפוק ושמחה בעבודת ה´.
ההתקדמות שלנו היא לאו דווקא מתוך שיחות והרגשות רוחניות גבוהות, אלא דווקא מעבודה, מדרך, מהתגברויות.

לא סתם את רואה את אחיך בשמחה ועם אור בעינים כשהוא חוזר לישיבה, חוזר ללימוד התורה, אני בטוחה שגם הוא יומיום מתמודד, מתגבר וכובש יעד נוסף בעבודת ה´.
אי אפשר להגיע לשמחה הגדולה בעבודת ה´ בלי העבודה המתמדת, בלי ההתגברויות.
רק ככה מתקדמים.
לפעמים בא ומזדנב לו איזשהו יאוש שמחלחל ואומר לנו, שלא שווה כלום ההתקדמות ואנחנו לא באמת עובדי ה´, אנחנו מזייפים. והבחירה שלנו, ובידינו אם להקשיב לו או לא,
הרי אנחנו בני אדם, ותמיד יש לאן לשאוף, ולאיפה להתקדם,כל עוד אנו חיים תמיד יהיה דבר כלשהו שאנחנו צריכים לתקן, הרי ללא זה לא היינו בעולם הזה. והקב"ה לא היה נותן לנו לקיים את המצוות.

רק שצריכים לזהות את היאוש הזה, לא לתת לו להשתלט, להמשיך לקיים את המצוות מתוך שמחה כי כך ציווה אותנו ה´, להמשיך לחשוב איפה ובמה אפשר להתקדם, ולשאוב מכך עוד סיפוק, ועוד שמחה.

לפעמים, דווקא מתוך השתוקקות לעבוד את ה´ ולהיות כ"כ קרובה אליו דווקא אז מרגישים עד כמה אנחנו רחוקים ממנו יתברך.
נכון אנחנו באמת לא מספיק רוחניים שיכולים להיות לגמרי קרובים, אנחנו מורכבים גם מגוף שהוא כוח גשמי.
אבל אנחנו צריכים לזכור שה´ נתן לנו דרך ומסלול ברור איך להתקרב אליו וזוהי דווקא העבודה המתמדת והיומיומית של המצוות ועבודה על המידות.

ולא חלילה שאני מזלזלת בכל שאר החוויות הרוחניות, אני בטוחה שהן נצרכות מאד מאד!!
ויש להם הרבה חשיבות כנתינת מרץ כנתינת עוד דחיפה חדשה עוד "פוש" לעבוד את ה´ יותר משמחה יותר מהתלהבות.
רק שממש צריך להזהר שלא בזה בלבד תסתכם עבודת ה´ שלנו, תמיד לזכור שהעבודה התמידית של עוד התגברות וקיום עוד מצווה ועשיית רצונו יתברך, זו הדרך להתקרב אליו ולעבוד אותו בשלמות.
להרחבה יותר בנושא כדאי להכנס לקישור הבא:
http://makshivim.org.il/ask_show.asp?id=167631

עם זאת, לפעמים יש דברים נוספים שמונעים מאיתנו לשמוח ולעבוד את ה´ בשלמות ואז גם מרגישים לא מספיק קרובים אליו יתברך, כאילו מחסום שקוף נתקע באמצע ולא מאפשר להתקדם, ובאמת צריך לבדוק.
כמו שאם בגוף יש חלילה מחלה או פגע, זה יכול למנוע ממנו לשמוח ולקיים מצוות בשלמות ובשמחה, כך גם דברים שמעיקים בנפש יכולים לגרום למניעה וריחוק, כי אלו דברים שמטרידים את מנוחתנו.
זה יכול להיות מצב חברתי שלא טוב לנו איתו, משהו במשפחה שלא כ"כ נוח, או כל דבר אחר,
וצריך לדאוג לפתור את הבעיה או הדילמה.
כי את ה´ אנחנו רוצים לעבוד מתוך שלמות וזה מצריך שגם בנפש ובגוף, בכוחות שאיתם אנו עובדים את ה´, שגם הם יהיו שלמים.

אני מציעה לך, לקחת מידה מסוימת שאת רוצה לעבוד עליה, למשל השמחה.
לחפש ספר טוב שמעניין אותך שמדבר על הנושא, וממש לעבוד על אותה מידה, בהתמדה.
כל יום ללמוד קצת על זה ובסוף היום לכתוב בפנקס במה התקדמת בעבודה על אותה מידה.
ואז לאט לאט לראות איך את מתקדמת, להלחם ביאוש שלפעמים אומר לנו שאנחנו עוד רחוקים, ובכך גם להרגיש את ההתקדמות ואת החיות בעבודת ה´.

ודבר נוסף, תלכי תתיעצי עם מישו גדול שקרוב אלייך, מחנכת וכו´ ותנסו לחשוב ביחד מה מונע אותך מלהרגיש קרובה אל ה´, מה גורם לך להרגיש את התחושה שאותה את מתארת, אולי יש משהו מסביב שאת לא כ"כ מודעת אליו שמפריע ותוקע ואליו דווקא צריך להתייחס ולחשוב איך לא לתת לזה להפריע או איך לשפר את המצב הזה.

ובעז"ה הרצון הכ"כ פנימי וקדוש אצלך להתקרב אל ה´ יעלה עד כיסא הכבוד
וירעיד שם את כל שערי מרום.
ונזכה כך כולנו להרגיש קרובים אליו יתברך עוד ועוד.

אם יש עוד שאלות, או כל דבר אחר מוזמנת בשמחה לפנות למייל.
נחמה
nehamonet@gmail.com