שאלה
בס"ד
שלום וברכה ותודה רבה!
בכלל א' הלכות ה' ו' ברכילות אומר החפץ חיים שגם אם חברו, אביו או רבו מפצירים בו לספר מה אמרו אודותם אסור לספר.
גם אם ע"י כך שלא יספר ייגרם למספר נזק רב (כמו הפסד פרנסה) אסור לספר.
במקרים אחרים בהם ידוע שיכול להגרם נזק לרכוש או לגוף האדם- חובת האדם לספר שהרי זה לתועלת- למנוע הנזק, אז אם למשל ידוע לי על חניך ששבר את החלון בסניף ואחרי שהוכחתי אותו על מעשיו ודרשתי ממנו לשלם והוא לא עשה כן- העברתי את זה הלאה בשביל שזה יטופל.
ולשאלתי- מדוע יותר פשוט לדווח כשמדובר בנזק ציבורי או יחיד אך כשמדובר אולי בפרנסה שלי- אסור לספר?- כשמדובר בתועלת שלי (ונכון, אני פחות חושבת על התועלת של החוטא על אף שאני אשתדל לחסוך חוסר נעימות או פגיעה בו).
5 תנאים לקביעת היתר לרכילות: תנאי ראשון: לבדוק היטב שמדובר בענין רע תנאי שני: שלא להגזים תנאי שלישי: שיכוון רק לתועלת תנאי רביעי: שימצה לפני כן כל אלטרנטיבה לסיפור רכילות תנאי חמישי: שעי"כ רק ימנע ממנו טובה, אך לא יזיק לו בפועל.
אני לא מצליחה להבין מתי אני לא אספר על האדם "החוטא" (עד כדי הפסדת הפרנסה שלי) ומתי מותר לי לספר?
בבתי ספר, למשל, העתקה במבחנים היא מנהג חובה לצערנו, אז אם המורה גילתה העתקה במבחן אך הבת שהעתיקה לא מוכנה להודות- מדוע, מדין רכילות, אני לא אומר למורה שהיא העתיקה כדי למנוע נזק לעצמי? או לפחות לומר לה כי אני לא העתקתי ויכול להשתמע מכך שהיא זאת שהעתיקה (אם החשש הוא רק כלפי שתינו).
תודה!
תשובה
שלום וברכה,
ברצוני לציין שעצם שאילת שאלות בהלכות רכילות ולשון הרע הן מדרגה טובה של האדם שיודע מה חשוב ומה עיקרי ובפרט כאשר הוא שואל לפני מעשה, דהיינו לפני לספר.
איסור רכילות חמור ביותר ולכן בשאלות אלו אסור להקל אבל בד"כ גם אסור להחמיר כיון שזה גובל בנזק או בממון, בהשבת אבידה, במניעת נזק וכד'.
למדת נכון, וכמו כל איסור תורה גם איסור זה אסור לעבור אותו לצורך פרנסה וכד'. הקב"ה שלח אותנו לעולם הזה להתמודד, חלק מההתמודדות הוא בקשיי פרנסה, ומי שעובר איסור תורה מועל בטובה שהקב"ה נתן לו וחושב שהוא האדם מרויח את כספו ומתעלם מעזרת השם בדבר.
לא זכור לי הבדל בין מקום ציבורי למקום פרטי.
ישנו הבדל בין מניעת נזק שזה קל יותר להשגת פיצוי. ולכן –
1. מורה החושדת בשתי בנות על העתקה, יכולה הבת שלא העתיקה לומר זאת למורה [אולי גם חייבת מדין "והייתם נקיים מה' ומישראל] למרות שמסופר על אמורא אחד שהעדיף להתבזות ולומר שעשה דברים שלא עשה. זו בודאי מידת חסידות שאינה מתאימה לכל אחד ולכל מצב.
2. החניך בסניף צריך הרבה זהירות
א. לוודא שהוא מעל גיל מצוות וחייב בתשלום הנזק.
ב. או שיש תועלת חינוכית ברורה מכך שתספרי
ג. או רוב הסיכויים שהוא ישלם את הנזק. ואז את 'משיבה אבידה' לבעל החלון.
3. המקרה עליו מדובר להפסיד את הפרנסה זה מקרה בו אין לא צורך להתגונן או להציל ולא מצוות השבת אבידה ולכן זה אסור.
בברכה דוד לוי
09-8987548
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם