שאלה
מדי יום אני משתדלת לאחר תפילת שחרית לומר את יג' עיקרי האמונה ועשרת הזכירות ועוד 3 פרקי תהילים שיבנה ביהמ"ק במהרה בימינו אמן ועוד מספר פרקי תהילים ואז יוצא שאני ממש מתפרקת עד שאני מתחילה את היום וממש קשה לי אם זה. אני בכלל לא מצליחה לומר את פרקי התהילים עם כוונה ואפילו לפעמים הפוך חו"ש רק ע"מ לומר אותם ולסיים כדי שאוכל לאכול ארוחת בוקר ולהתחיל את היום. מאוד קשה לי עם זה וסך הכל אני רוצה לעבוד את ד' בשמחה ולא מצליחה. מה אני אעשה? זה לרוב אף פוגע במצב רוחי, וברצון שלי לעבוד את ד' . מה אעשה?
תשובה
בס"ד
התפילה היא מתנה מה' יתברך להתעלות ולהתקרב אליו בשמחה ולא להפך חס ושלום.
אחת מהדרכים לדעת שתפילה התקבלה בשמים ברצון היא שמרגישים שמחה בסוף התפילה. רוממות הנפש ולא חלילה דכדוכה!
משאלתך נראה שהנך מתמידה ומשקיעה בעבודת ה' ועל כך יישר כוחך. ועדיין צריך לזכור שהתפילה עיקרה לשרת את מטרת בריאת האדם לעבוד את ה' והיא מתנה מה' יתברך להתעלות במדרגותינו ולבקש להתקרב לה' ולהדבק בו. ועבודת ה' - תשובה מאהבה חייבת להעשות כאשר האדם שמח אחרת "יען כי לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב".
גם נראה לי שרצונך הטוב הוא מבורך וה' יתן שכר על כך ועדיין יתכן שצריך לבדוק מבחינת הזמן העומד לרשותך להתפלל תפילת שחרית. (אשה הרי מחוייבת לתפילה אחת ביום) ובנוסף מה שאת מסוגלת. ואולי לתקופה לא להגיד את כל פרקי התהילים שאת בד"כ אומרת. אפשר אגב להגיד אותם במשך היום.
לעבוד את ה' בשמחה
[ נראה לי שגם תלמדי קצת על תפילה. את צריכה להרגע]. התפילה היא [כלי] עבודת ה', [מהות] ולא מטרה. גם אם לא הספקת או שאינך מסוגלת (גם זה בסדר) להתחסד עתה.
על כל פנים יש לך לשמוח במה שזכית. ראשית שאת מזרע ישראל וזאת שימחה עצומה ועל עצם רצונך להתחסד ולהוסיף עוד תפילות לה', היא משמחת. רבי נחמן מברסלב זצ"ל כותב: "אף עפ"י שלא עלתה בידי להתפלל כראוי, אף על פי כן היגיעה בעצמה יקרה מאוד אצלו יתברך ונעשה ממנה 'ק\רבנות כי על זה נאמר: "כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו... "וגו' - דהיינו מה שמיגעין עצמן להתפלל אף עפ"י שאינן יכולים ורק הוא בעבודת ה'.... היגיעה בעצמה יקרה מאוד".
שתפילותיך יענו ברצון.