שאלה
שלום הרב,
אני בת כמעט 18. (מגדירה את עצמי כדתיה, אם זה חשוב..)
עד לא מזמן, הייתי רואה סרטים כמעט כל הזמן וקוראת המון ספרים. באיזשהו שלב, התחלתי לתהות ביני ובין עצמי מה גורם לי בעצם לרצות כל כך לצפות בסרט או לקרוא איזה ספר..?
הגעתי למסקנה, שהסיבה היא בשביל הרגש שבהם. כלומר, בגלל שחיינו לא מרגשים במיוחד (לפחות שלי לא), אנחנו נמשכים למקורות חיצוניים לנו, כדי שיספקו לנו רגש.
המשכתי לצפות בעוד ועוד סרטים ולקרוא עוד ועוד ספרים, נהנית מהרגש ומהמתח שהם מכניסים לחיי. אך אז קרה דבר שלא ציפיתי לו. במקום שחיי יהפכו למלאים יותר ברגש - הם הפכו לתלותיים ברגש. עד כדי כך, שהרגשתי שחיי הפכו לאפורים ונהייתי אדישה לסביבתי. רק הרגשה אחת נשארה חזקה - החשק לצפות בסרט. הסרט היה "מקפיץ" לי את הרגש, מזרים לתוכי "אנרגיות" ואדרנלין מלאכותיים. אך כשה"אנרגיות" האלו היו מתפוגגות, שוב נחתה עליי אדישות. וחוזר חלילה.
הגעתי למסקנה שאני צורכת רגשות מלאכותיים ושאני גורמת לעצמי עוול בכך שאני הופכת את הסרטים למרכז חיי. החלטתי - וזו הייתה החלטה די דרמטית בשבילי - להפסיק לראות סרטים. הבטחתי לעצמי שאני עושה הפסקה קטנה רק כדי לבדוק אם הם הם הגורמים לכך שחיי ייראו אפרוריים כל כך.
אך לא חזרתי לראות אותם. החלטתי - בעזרת עוד כמה סיבות אחרות - שסרטים הם לא דבר טוב בשבילי. ועובדה - הניסוי הוכיח שהם אכן אלה שגורמים לי לאדישות ולמן קהות חושים.
בהתחלה, הרגשתי נפלא. מן הרגשת שחרור והקלה שלא ציפיתי לה.
וכך עברו להם כמה חודשים טובים ונטולי סרטים (ספרים בינתיים כן המשכתי לקרוא). התחזקתי יותר ברמה הרוחנית והייתי פשוט מאושרת, הרגשתי קרובה כל כך לקב"ה...
עד לפני בערך חודש.
לפתע, הייתה לי נפילה רוחנית די רצינית. פתאום הרגשתי מן נתק מ-ה'... הרגשתי שהחיים הפכו למן שגרה אינסופית ואפורה.
ואז, לפני כמה ימים, תפסתי את עצמי והבנתי שאני שוב נכנסת למעגל הרגש ההוא, ההוא שהפך לי את החיים למשמימים ושוממים - רק שהפעם, זה קורה עם הספרים. הפעם, הם אלה שמספקים לי את המתח והדרמה - ושוב, הרגשתי את החיים מאפירים ומחווירים לידם. (גם נהייתי יותר דכאונית...)
החלטתי לקחת את המצב לידיים ולעשות את הניסוי שוב. הפסקתי לקרוא ספרים. החלטתי שהפעם אני לא אתן לזה להדרדר לאן שזה הדרדר עם הסרטים.
החלטתי שהפעם אני שואלת מישהו כדי לברר מה קורה פ
תשובה
שלום וברכה.
קודם כל, כל הכבוד על ה"רגישות" לצדדים העמוקים שבך, למרות הקושי העצום היום להתנתק מכל ההשפעות מגרות החושים שקימים בכל פינה, זה עצמו כבר מראה שאת מסוגלת להתמודדות עמוקה וכנה ומכאן לשאלותייך.
1. לא רק שזה נורמלי, זה אפ´ הכרחי, חיים בלי רגש הם בעיתיים, חייתיים משהו.
2. המעגלים שהזכרת אכן מעידים על רגש, אבל כל רגש יכול להגיע למקום נפלא עמוק, טהור. ויכול חלילה ליפול למקומות נפולים של מענה לגירויים חיצוניים.
על כן העיקר זו עבודה פנימית עמוקה שמנווטת את הכוחות הפנימיים כמו שיוסבר מעט לקמן-
3. הרגש הוא הכרחי בחייו של יהודי שלם אבל הוא צריך לבא יחד עם כל כוחות הנפש והם רצון, שכל, רגש, דמיון, כל הכוחות צריכים לגדול במקביל, הרמב"ם אומר למשל שמי שהוא יותר מדי רגש לעומת שכל יש לו נפש חולה, בעברית מודרנית זה חולה נפש, נפש לא מאוזנת, היו אנשים גאונים רק חסרי רגש והם התנהגו בחיתיות כמו הנאצים לדוגמא. לכן צריך גם צריך לעבוד על הרגש. אבל לחבר אותו לקדושה להיות רגישים למשפחה, לחברות, לרבונו של עולם.
כדאי להעמיק בנושא מהשאלה שלך נראה שאת בעלת הבנה עמוקה כדאי לפתח את זה, להשקיע, ובע"ה רק טוב יצמח לך מזה. יש היום ספרים מעולים מאוד מובנים כמו תיקון המידות של הרב דוד אביחיל.
כדאי לדבר עם חברות שמבינות ענין. אולי כדאי אפ´ לקפוץ לאיזה מדרשה לדבר עם בנות מעמיקות על הסוגיא.
המון בהצלחה.