רגע אחד הכל טוב ופתאום הכל מתמוטט

שלום רב לך.
אני שמח שאת שואלת, ואשתדל לענות על הדברים, אם כי בכוונה אינני רוצה להיכנס אל החלק ההלכתי, שכן אני מבין שכבר שאלת רב, ולכן הדרך הנכונה היא להישאר עם אותו הרב ולא לשאול את אותם הדברים רבנים שונים, שדבר זה הוא בעייתי, לכן הייתי ממליץ לך לפנות שוב אל אותו הרב ששאלת, ולשאול אותו לפי המצב שאת מרגישה כיום, מה לעשות, האם מותר לך לשנות ממה שקיבלת עליך, או שמא לשאול רב אחר.
את הענין הזה הכי נכון שתשאירי לו.
יש כלל בהלכה שחכם שאסר אין חבירו רשאי להתיר, וכלל זה יש בו דיונים רבים, ולכן הואיל והרב פסק לך, את צריכה לשאול אותו ולא רב אחר.
אבל אני כן רוצה לכתוב לך ביחס לעצם הענין של התפילה ושל העליות והירידות והתחושות באותם המעברים שהאדם עובר, וגם אני כמובן עובר אותם יחד עם כולם.
דרך חיי האדם היא שיש עליות וירידות. יש זמנים שהאדם מרגיש שהכל מתקדם כמו שהיה רוצה, הוא מרגיש שהכל מצליח, הוא מרגיש, שהכל הולך כמו שצריך לפי הבנתו, והנה הכל נראה כל כך טוב. אך לכל אדם יש גם את הזמנים האחרים, שבהם הוא מרגיש שאין לו כל הצלחה, ששום דבר לא הולך בדרך ישרה, והכל נהיה כל כך מסובך וכל כך מורכב, עד שנראה שאין מוצא מכל מה שמתרחש.
שני חלקים אלו בחיים שלנו, יש לכל אחד מהם תפקיד חשוב. והאריכו על כך הרבה מאד בתורת החסידות, שעסקה הרבה בנפש האדם ובעבודת ה´ של האדם ביחס לנפש שלו.
השלב שהכל נראה טוב, הוא שלב של סיוע מיוחד שנותן ה´ לאדם, ובכך גם ה´ נותן לאדם כוחות רבים להצליח ולהתקדם. אז הוא מוציא את כל הכוחות שלו ומתקדם מאד. אלא שבתוך ההתקדמות הזו יש גם בעיה. האדם מורכב מחלק טהור יותר של עבודת ה´ הטהורה ומחלק שנקרא נגיעות אישיות, מחלק של רצונות אישיים, ומחלק של הנאות פשוטות אפילו מעצמו.
דבר זה צריך להתברר. האדם צריך שעבודת ה´ שלו תהיה "לשמה" שלא מתוך תועלות אישיות הוא יעבוד את ה´ אלא מתוך שזו האמת שזה מה שנדרש ממנו. כאשר האדם עובד את ה´ מתוך מה שטוב לו, יש בכך גם בעיה שהוא מעין עובד את עצמו, שהוא עושה את מה שהוא עושה על מנת שהוא ירגיש יותר טוב, שהוא ירגיש נעים יותר וטוב יותר.
דבר זה צריך להתברר. יש חלק בעבודת ה´ של האדם שיעודו אחר לגמרי, חלק הנקרא בירורים, שהאדם מברר את עצמו. כאשר הכל זורם, האדם חי באופן טבעי ואינו מתחיל לברר דברים, אינו מתחיל לבחון את כוחות הנפש שלו, את הרצונות שלו וכו´, ואז באה העצירה. הקב"ה מסיר מעט את העזר העליון שנתן לאדם עד עתה, ומשאיר את האדם להתמודד עם עצמו, לברר האם בעצמו אם הוא עובד את ה´ בגלל כל הדברים מיסביב או שמא הוא עובד את ה´ באמת מתוך אמונה שלמה, מתוך כל המהות שלו התמימה.
חלק זה של בירור, הוא חשוב מאד בעבודת ה´ של האדם, שהוא יסוד לכל ההתקדמות של האדם, דרכו האדם מברר מה שיש לו להתקדם, מה יש לו לבנות את עצמו באמת.
אלא שבשלב זה האדם מרגיש בדרך כלל פחות טוב, הוא מרגיש שהוא לבד, הוא מרגיש שהכל קשה ושלא שומעים נשמעות התפילות שלו, הוא מרגיש שהכל נסתם לפניו, ודבר זה גורם לו לתחושות גרועות מאד.
אם האדם באמת אמיתי עם עצמו, והוא רוצה להתקדם במה שנכון ולא רק במה שמרגישים נעים, הוא צריך ללמוד לשמוח בחלק השני הזה של עבודת ה´ ממש כמו בחלק הראשון.
ואף יתר מכך אנו מוצאים בחסידות חב"ד שהעמיקו את ההתבוננות אף יתר מכך, וכתבו שהעיקר הוא החלק השני של העבודה, החלק של הקושי ושל ההתמודדות, שבחלק זה ניכר באמת מי הוא האדם, מה הוא בלי העזר האלוקי. כאשר הקב"ה עוזר לאדם ודוחף אותו, זה לא האדם, אך כאשר האדם ניצב בעצמו, זו העבודה האמיתית.
לגישה זו יש גם כן חולקים ומתנגדים, והבאתי אותה לא בגלל שהיא מהוה תמונה שלמה של הענין אלא בגלל שהיא יכולה לתת לנו מעט לטעום את המשמעות של החלק הזה של עבודת ה´ שלנו.
תפילה זה דבר נפלא, שהאדם יכול לפנות אל ה´ ולדבר איתו. חשוב שנזכור את המשמעות של התפילה, ואת הענין הגדול שיש בה. את המתיקות הגדולה שיש בתפילה, שהיא כל כך נפלאה שאין דבר אחר בעולם שיכול למלא את המתיקות הזו.
אך כמו כל דבר טוב, כאשר מתרגלים אליו, כאשר הוא נמצא באופן רגיל, הוא לאט לאט מאבד את הטעם הטוב שלו, והוא נהיה רגיל וסתמי. ממש כמו בן עשירים שמתרגל למעדני העולם, שהוא כבר לא יתרגש מהדברים המיוחדים שאחר שלא רגיל יתרגש מהם. השחיקה תגרום לו לאבד את כל ההנאה מהדבר.
כך גם התפילה. כאשר התפילה היא דבר רגיל, למרות שהיא תהיה טובה מאד, היא תאבד דבר חשוב מאד, היא תלך ותישחק עד שתעלם לגמרי.
זהו פן אחד מדוע בזמנים האלו התפילה אינה זורמת, ואף מעט מכבידה, ששלב זה הוא שייך לבירורים של ההתקדמות בתפילה, ממש כמו שכתבנו קודם לכן.
וכן יש עוד סיבות בענין התפילה מדוע יש זמנים כאלו ויש זמנם כאלו בתפילה, אך כבר הארכתי רבות בדברים, ואינני רואה כאן את המקום להיכנס אל דברים נוספים, אך אם תרצי אשמח להשתדל לעזור עוד.
בכל אופן, עוד נקודה אחרונה שאני מרגיש חובה לכתוב עליה, היא הסבלנות והאמונה. כאשר ישנה ירידה, לפעמים מרגישים שכל מה שהיה נעלם, ודבר זה גורם לתחושה קשה לאדם.
בשלב זה חשוב מאד העידוד, להתחזק למרות הקושי ומתוך הקושי, לזכור שזוהי ירידה זמנית וגם אם היא נראית ארוכה היא תעבור, ובמקומה יופיעו כוחות חדשים ורעננים, שירוממו את התפילה לדרגה אחרת שלא היתה קודם לכן. לא נתרפק על העבר אלא נשאף הלאה להיות יותר טובים ולעשות את הדברים יותר טוב ובאופן יותר שלם.
שיהיה לך בהצלחה רבה. מקווה שעזרתי, ובכל אופן את יכולה לפנות לכתובת שלי ואשתדל לעזור עוד.
בברכה
יצחק.
Zahig2@shoresh.org.il