שאלה
שלום, ראיתי באתר אלפי שאלות בנושא, עיינתי והתרשמתי שאין תשובה הולמת למצבי, אני בת 17, בת אולפנא עם שאיפות רחניות ומיקצועיות גדולות, לפני כ4 שנים היה לי קשר עם בחור, בן 18 עכשיו, זה היה קשר מקסים אך בגלל הנושא הדתי נפרדנו, למרות שהמשכנו להתראות כל השנים האלה בגלל שאנחנו מאותה שכונה וסניף. מאז וגם לפני זה, אני מרגישה ויודעת שהוא האדם שארצה לחיות איתו בעתיד, ולפי הבנתי כך מרגיש גם הוא. הרגש לא מרפה, אני אוהבת אותו, ויהיה לי בלתי אפשרי לכלוא את הרגש הזה עוד שנים, למרות שאני יודעת שאני לא אתחתן עכשיו, הרב, זה סבל לא יתואר, במשך 4 שנים הקשר שלנו מסתכם באמירת שב"ש וחג שמח, ולעיתים נדירות גם שיחות בקשר להדרכה (בסניף) אני לא יכולה יותר! מה אנחנו צריכים לעשות? או יותר נכון, לפי הניחוש שלי מה תהיה תשובתך, איך אנחנו צריכם לעשות את זה? תודה...
תשובה
ב"ה
ברכה ושלום.
אני ממש מזדהה איתך ,זה באמת קשה ,זה באמת גדול ולפי השאלה נראה כרגע שזה קצת גדול עליך ,אבל אני מעודד אותך לחשוב בצורה מבוגרת אחראית ורצינית ,האם זה הוא האדם שאיתו תרצי לבנות את ביתך ,אני חושב שהגעת לגיל שאת כבר יכולה לחשוב ברצינות על אישיותכם ועל העתיד העומד לפניכם ,דעי לך שהקמת בית דבר מאוד רציני ,זה אחריות בנשמות רבות של הדורות הבאים ושלכם .תחשבי בכנות אם את מוכנה ובשלה לכך אז קדימה ,ובהצלחה ..ואם מרגישה צורך להתיעץ עם הורים או מורים - עשי זאת בבטחה ,מתוך נכונות לקבל ,לשמוע ללמוד והתיעץ ,כמובן צריך להיות מישהו שאת סומכת על דעתו ,שמכיר את שניכם ,או יכול גם לדבר עם הבחור בשיחה גלויה ובוגרת ,כי לכל מטבע יש גם את הצד השני ולכל סיר את המכסה המיועד לו מששת ימי בראשית ואם אכן ישנה התאמה ,גם תפילה תוסיף ותחזק את הקשר עד הגיעכם לעמוד תחת החופה ,לעוד שנים רבות הקמת בית לתפארת .חזקי ואמצי .