שאלה
שלום!
לפני מספר חודשים ניתקתי קשר רציני עם מישהו לאחר מס' חודשים בהם היינו יחד למטרת חתונה
מתוך הבנה שזה לא מתאים ונכון כרגע.
הוא היה צריך "למצוא" את האני שלו-מיהו ומהו...
(דבר שנחוץ לדעתי לכל אדם).נפרדנו מתוך הבנה
שזה לט נכון ולא טוב לנו עכשיו ואולי בעוד שנה-שנתיים נהיה מעוניינים לחזור(אם זה יהיה רלוונטי)..למרות ההחלטה שהתקבלה מצד שנינו בהבנה-הוא מראה סימני חרטה ומרגיש ממש רע עם עצמו.לאחר שניסתי לדבר איתו הבנתי שמצבו ממש קשה מאז הפרידה והוא לא מצליח להתאושש ממנה.
ממש קשה לי עם זה גם מפני שקשה לו וגם כי אני מרגישה שזה מפריע לו בישיבה,ומפריע לו לצמוח וללמוד לימוד תורה לשמה.מה לעשות???
תשובה
ב"ה
שלום.
הרגש האנושי שלך היא טבעי ונכון. אבל את צריכה לקבל החלטה על דרכך ועל המשך החיפושים שלך.
אסור לך "להתקע" בעקבות רחמים (מוצדקים) וסחף ריגשי.
אם החלטת שזה לא מתאים בשלב זה אז תנתקי את הקשר לחלוטין. אל תדאגי לו הוא ימצא את הדרך להתחזק ולהתעודד ולקום.
ואת תקחי את הזמן שלך ובקצב שלך תמשיכי לחפש את החצי השני שהכי מתאים לך. וקשה הדבר כ"קריעת ים סוף" אבל את צריכה לפתוח לעצמיך אפשריות ולא לסגור את עצמיך בקשר שהגעת למסקנה שהוא לא רלוונטי כרגע.
תמיד פרידה זה לא דבר קל אבל צריך אומץ וכנות ואמיתיות ויושר אישי בכדי לעשות את הצעד הזה.
וגם כשיורד גשם זה טוב אבל יש בוץ ורפש כך זה בחיים.!(לא נעים -לא נורא)
מכשולים עוברים ע"י כך שמתרוממים מעליהם.
תתפללי להשם שיעזור לך !!!!
בהצלחה,
עוזיאל
.