קשר אמאות ובנות

ב"ה


שלומות


א. אין לי ספק שהצער המלווה אותך גדול ואת חשה בכאב רב וביסורים הנוגעים לקשיים המלוים את מלאכת החינוך.
בה בעת, לא ניתן להתעלם משני ענינים עקרוניים:
1. ילדתך "יודעת" מה טוב בשבילה והיא מבקשת להלחם את מלחמת העצמאות שלה כדי להגיע לכלל הגדרת זהות אישית - עצמאית.
2. את, מעוניינת להיות זו שתכתיב את הכללים הברורים בבית, את מביעה חוסר שביעות רצון בולט מכמה וכמה הנהגות שלה ובשל כך את מתעמתת. בעברית פשוטה, את מסייעת לבתך במלחמת העצמאות שלה בכך שאת מאפשרת לה לבחון את הגבולות שלך. בכל פעם שיש תקרית, את מתלבטת אם נכון ללכת עד הסוף, ולהערכתי - מעבר לויכוח הקולני - את מוותרת.

ב. חובה בכל בית להציב גבולות ברורים. אולם, עליהם להיות גבולות - היינו מקרה הקצה המתאים לכל בית על פי תפיסתו. מקרה רצה לא יכול להיות אלה מקרים בודדים שרק לגביהם האמירה לא היא חד משמעית ועליה לא יהיו דיונים. דוגמא: בנותי יודעות שבבתינו טרמפים הם קו אדום. אין על מה לדבר. פשוט וחד.
כך גם ביחס למספר דברים נוספים.

ג. בכל שאר הדברים אני מציע להעביר את האחריות לילד. לא לקחת לו את התפקיד ולעשות לו את העבודה קלה. הרי מה קורה עכשיו? היא מתלבטת, אתן מתווכחות ובסופו של תהליך היא מקבלת אישור ממך למעשיה.
לכן, הצעתי היא לא לומר לה מה לעשות. להדגיש בנעימות שההכרעה עוברת אליה.
במקביל, לומר לה מה עמדתך.
\עלייך להבהיר שאת נמנעת לומר "אני לא מרשה", אבל חובתך כאם היא להסביר על מה "אני לא מסכימה". היא תחליט לבד.
אני משוכנע - שכשתראה הילדה שאת עושה זאת באמת, היא תשתוקק לדעת מה היא עושה. אז, תביני שחלק מהויכוחים נועדו כדי לקבל אישר שלך לעמדות שלה ואת - סיפקת אותן.
אל תדברי על החברות שלה ברמה שמית אלה הביעי עמדה עקרונית.
אל תגררי לויכוחים. השתדלי לחייך ולא לענות. היא תתחנן לשמוע את עמדתך ואת - תאמרי שתגיבי כשהאוירה תאפשר.

והכי חשוב - אל תשוי אותה לילדייך הבוגרים. זה לא נכון!


ד"א - שמת לב כמה פעמים השתמשת ב....
למה?


כל טוב,

שי