שאלה
שלום לכבוד הרב.
ב"ה אני נשוי כבר חצי שנה ויש לי חיים מדהימים עם אישה ממש זהב.שנינו בגילאי ה-25.
שנינו באים מבתים תורניים ואת ביתינו החדש הקמנו בשאיפה הכי גבוהה לחיים רוחניים ומלאי תוכן וב"ה אנחנו צועדים יחד בדרך.
ישנה נקודה קטנה בה רציתי את עצת הרב מאחר ולא נעים לי לדבר עליה עם הרבנים שלי.
בזמנו כשיצאנו אישתי ואני, ברור לנו שאין כזה דבר חברה מעורבת וחס וחלילה מלהתערבב בין גברים לנשים, שלא לדבר על מושגי "הידידות" שהחלו בדור האחרון.
אני במשך חיי לא הכרתי מציאות של בנות, לא בביה"ס,לא בתנועות נוער,לא בין שכנים, לא בישיבה ולא בצבא. אין לי שום קשר לאף בחורה ומודה לקב"ה ששמר עלי ונתן לי את הזכות.
אישתי למדה באוניברסיטה ושם מכורח המציאות מכירה גברים.
המצב הקיים הוא שמידי פעם ישנם ארועים משותפים כמו פגישות מעורבות במסעדה, חתונות של בנים שלמדו איתה,וגם לחתונה שלנו הגיעו בנים מהלימודים שלה.
לי זה הציק ודברתי על זה עם אישתי כמה פעמים,אני סומך על אישתי בעניים עצומות וזה לא העניין.
אלא שאני לא רגיל למצבים כאלו של ערבוב,בעייני זה משהו לא טוב ואני לא יודע, אולי אני טועה? אולי אני בעל קנאי? האם לתת לאישתי את התחושה שזה בסדר על אף שהיא יודעת שלא נח לי עם זה?
אודה אם הרב יוכל לתת לי עצה איך להתגבר על המכשול בדרך הישרה ושחס וחלילה לא אפגע בכבודה/איפגע.
תודה רבה ויישר כח גדול!
תשובה
שלום
אתה מתאר מציאות שרבים וטובים נתקלים בה בימי תחילת הנישואין.
התחושות שלך בריאות וישרות, ונובעות מעולמך הרוחני הטהור, ומהבדלים בסגנון החיים שלך ושל רעייתך.
הקנאה המוגזמת היא שלילית ביסודה, אך השורש שלה הוא הקידושין שאסורה על כל העולם כהקדש, וזה ודאי טהור ונכון.
המציאות היא שהיא מכירה בנים ברמה אישית, ועליך להכיר בזה ולנסות לגבש לעצמך עמדה בעלת תבונה כלפי זה, וודאי לא להכחיש מחד או למחות על כך בתוקף מאידך.
ראשית, יש לומר אמת. פנה לאשתך וספר לה, גם על התחושה המסתייגת אך גם על האמון הגמור שיש לך בה.
חישבו יחד כיצד להתמודד עם העניין. כשיש תודעה והכרה בצרכים ההדדיים, המציאות באה על מקומה בשלום בדרך כלל.
נסו לגבש כיוון משותף- אתה מצידך תקבל את העובדה שיש מציאות כזו, שהיא מכירה אחרים מהעבר. והיא מצידה תקבל את הצורך שלך במיעוט הידידות הזו, ובהבנה הדדית תתקדמו יחד.
בהצלחה