שאלה
שלום,
קוראים לי א'.
אני מאוד אוהב חתונות, ובמיוחד חתונות שמחות. אני מאוד אוהב מוזיקה יהודית, ונורא אוהב לרקוד ולשמוח בשמחה של מצווה, אבל יש כמה מניעות.
1אחת היא שאני לא תמיד מאמין לעצמי שהשמחה שלי היא באמת שמחה של מצווה שאליה תמיד מתכוונים. אולי אני סתם קופץ כי יש מוזיקה שמקפיצה, ובאותה מידה הייתי קופץ גם בהופעה של אביב גפן, להבדיל אלפי הבדלות? אז מה זאת באמת שמחה של מצווה? איך אדע שזה באמת מה שאני מרגיש?
ומכאן למניעה הבאה: כדי באמת לתת משמעות מיוחדת לשמחה ולריקודים - אני מנסה להקשיב למילים, אבל לא תמיד המילים מתאימות לקצב, ולפעמים אני מרגיש שהמילים דווקא באיזשהו מקום נורא מצמצמות, והייתי רוצה לשמוח באמת, שמחה אמיתית ומשמעותית, אבל בלי לתרגם אותה למילים. זה אפשרי? ונכון?
ובעיה אחרונה - קשה לי באמת להשתחרר כשאני רוקד. כל הזמן אני מרגיש מגושם נורא, למרות שאני בכלל לא כזה, ואני מרגיש שכל הזמן כולם מסתכלים עלי ובוחנים אותי, למרות שברור שזה בכלל לא נכון, והם בעצמם עושים המון שטויות ושמח ובלאגן. שמתי לב רק שאם כשכולם קופצים וגם אני קופץ אני מסתכל על הראשים של כל אלה שקופצים איתי, באופן כזה שתמיד נשאר באותו גובה כי אנחנו קופצים תמיד ביחד - אז קל יותר להתבטל ולתת לריקוד ולקפחצות לסחוף אותי. למה זה ככה? והאם זה נכון?
תודה מראש...
א'.
תשובה
לשואל לום רב.
נראה לי שאתה קצת מסבך את הענין. מצוה גדולה הליות בשמחה. כלומר המצב הנפשי הנכון של האדם הוא להיות בשמחה. ולא מדובר דווקא על שמחה של מצווה, אלא פשוט להיות בשמחה. לכן גם אם אין זו "שמחה של מצוה" כלשונך, עצם היותך בשמחה, זה כבר מצווה בפני עצמה, כל עוד אין זה שמחה של הוללות. ובעיקר בשמחת חתונה, שככל שאתה משתתף בשמחה, כך מתרבה שמחת החתן והכלה, ולשמח חתן וכלה, זה בפני עצמו זה מצווה. לכן אל תתעמק בזה יותר מדי ואל תנסה לנתח את תחושותיך, פשוט תשמח - תרקוד, תשיר ותשמח.
זה נכון גם לגבי המלים והקצב וכו'. תשתחרר ופשוט תשמח. וכן, לגבי הבעיה השלישית. פשוט תתעלם ממה שחושבים, ותהיה אתה עצמך, ותהנה מהשמחה.
בברכה
אפי קיציס