קשה לי לסלוח!!

שלום אלעזר.

תחילת התיקון היא במודעות לבעיה, ועצם הידיעה כי יש בך תכונה שאתה רוצה לשפר, שמה אותך במקום טוב ומתוקן.

אתה שואל, כיצד תוכל להתגבר על הגאווה שבך, ומציין כי אתה נפגע בקלות.

ובכן, אני חושב שהמפתח לקניית מידת הענווה הוא בידיעה כי שום דבר שיש לנו, לא בא מכוחנו. הכוחות שלנו כולם, וכן הדברים החומריים שיש לנו (כסף, רכוש) ניתנים לנו מאת הקב"ה. לא סתם אומרת הגמרא כי מי שלא כיוון בפסוק "פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון" שבמזמור "אשרי", צריך לחזור. זו ידיעה מאוד בסיסית וחשובה- כל מה שיש לי, איננו שלי ולא בא מכוחי.

גם הכשרונות שנתברכנו בהם, אינם מכוחנו. לא חכמה, לא יופי, לא הומור- הכל מאת הקב"ה, שחכמתו על ברואיו והוא מחליט כיצד לחלק את ברכותיו.

הידיעה הזו מביאה את האדם למישור אחר. אין הוא מודד את עצמו כלפי אנשים אחרים, מה שיש להם ומה שהם חושבים. הוא מודד את עצמו ביחס לציפיות שלו, ביחס למה שהוא למד ויודע שהוא הטוב.

גם "כבוד" נכנס לקטגוריה הזאת.
ר' נחמן מברסלב מחלק את הכבוד לשני סוגים: כבוד של מלכים וכבוד אלוקים. כבוד של מלכים הוא הכבוד האנושי- מה חושבים עלי, מה אומרים עלי, איך מתייחסים ואילו הטבות אני מקבל.

זו לשון ר' נחמן:

"[כי מי שרודף אחר הכבוד, אינו זוכה לכבוד אלקים אלא לכבוד של מלכים] שנאמר בו: כבוד מלכים חקור דבר, והכל חוקרים אחריו ושואלים: מי הוא זה ואיזהו שחולקים לו את הכבוד הזה, ואומרים שאינו ראוי לכבוד הזה".

הכבוד בעולם הזה, הוא דבר נדיף. אי אפשר להתחלק בו, אי אפשר לאמוד אותו. כחציר יבש, כציץ נובל, כרוח נושבת. מי שמכלה את ימיו ברדיפה אחר הכבוד, לא די שמאבד את ימיו, אלא גם שארית כבודו אובדת ממנו.

לעומת זאת, מציע ר' נחמן לחפש את כבוד אלוקים:

"מי שבורח מן הכבוד, שממעט בכבוד עצמו, ומרבה בכבוד המקום, אזי הוא זוכה לכבוד אלקים, ואז אין בני אדם חוקרים על כבודו אם הוא ראוי אם לאו, ועליו נאמר: כבוד א-להים הסתר דבר, כי אסור לחקור על הכבוד הזה".

(ליקוטי מוהר"ן ו')

אם אדם ממעט בכבוד עצמו, ומחפש תמיד את היפה בכל, את הטוב בכל, את האלוקי בכל- ממילא הוא נדבק בתכונות הטובות שבאלוקי. ואז באמת יש לאנשים סיבה לכבד אותו, כי הרי יש בו תכונות טובות, הוא אדם שמאיר לסביבתו.

לך בדרך הזו, של בקשת הטוב שבכל דבר (גם בעצמך, אגב), ולימוד מתמיד כיצד הכבוד איננו שייך לנו בעצם, ובעז"ה תזכה לכבוד אלוקים.


אור וטוב,
נחום.