שאלה
שלום כבוד הרב, אני בחורה בת 21.אני מאוד בררנית ולכן לא יצאתי עם הרבה לפני מס' חודשים יצאתי עם אח של מי שהיתה חברה טובה יצאנו במשך חודש והיה ביננו קשר מדהים מההתחלה. שנינו נהננו ושנינו חשבנו שהקשר הולך למטרה אחת. אני במשך כל החודש הזה מאוד הבהרתי שאני מרגישה שיש לי עוד יעוד משני בחיי חוץ ממשפחה וזה קרירה בתחום מחקר. ולכן הבהרתי שאני כנראה אעשה תואר שני. לאחר חודש התחלנו לדבר ופתאום התברר שיש לו בעיה עם זה שחשוב לי הקרירה ושאני מוכנה להקריב קצת את משפחתי העתידית עבור זה . היו בו עוד דברים קטנים שהפריעו לי אבל אלו דברים שלא היו גורמים לפרידה. לאחר יום של התלבטויות נתתי לו "אולטימטום" לתשובה האם הוא מוכן שאישתו תחזור קצת יותר מאוחר מבנורמה והוא החזיר לי תשובה שלא ממש. הוא גם אמר שמבחינתו יש לי תמיכה לתואר הראשון אבל לתואר השני רק אם זה ממש יסתדר (כלומר נהיה בלי ילדים ולא יהיו בעיות כספיות ויש להזכיר שמימון התואר השני לא היה נופל עלינו כזוג) אני לא הסכמתי ולכן נפרדנו. לאחר שיחה עם גיסי שנעשתה לא ממזמן גיסי אמר לי שלפי דעתו רעיון הקרירה שלי זהו דבר שצריך שאלת רב. השידוך עם הבחור נעשה בעירוב של אמו ואחיותיו(הן הגיעו כל אחת לחוד למסקנה שאנחנו מתאימים ואז שידכו ביננו) אני מפחדת אולי באמת הדעה שלי לא נכונה אולי אני צריכה לותר בעניין הזה ואולי הפרידה שלי ממנו איננה נכונה ואני מפסידה את יעודי הרי כולם אומרים שאנחנו כל כך מתאימים ונהנתי איתו ולרוב לא זורמות לי שיחות עם בנים בטח שלא כמו שאיתו.מצטערת על האריכות אך ברצוני לדעת האם באמת ישנה בעיה הלכתית ברעיון הקרירה שלי שבאה בעקבות הרגשה שניתן לי ע"י הקב'ה פוטנציאל מסויים למימוש? והאם ישנו סיכוי שאני מפספסת את בעלי ולא אמצא אחר?
תשובה
ב"ה
ברכה ושלום.
אם הבחור באופן כללי מצא חן בעינייך ואם את רואה התאמה .אז על תעשי את שטות חייך.תתחתני איתו!!!ומהר.
דעי לך כי ההתלבטות הזו נובעת מסיבה אחת ויחידה:
[אין לך עדיין שום מושג ושום תחושה של להיות רעיה ולהיות אמא לילדים.]
בעצם העלאת הנושא הזה לדיון במרכז הקשר שלכם אתם מקדימים את המאוחר.
החיים הם כל כך דינמיים ומשתנים ורבות מחשבות בלב איש ובסוף עצת השם היא זו שתקום.למה לכם לרתום את העגלה לפני הסוסים?
צריך להכנס לפרופורציות נכונות.אתם מדברים על דברים שאין לכם שום מושג בהם כי לא חוויתם אותם.
את רק יכולה לדמיין את עצמך רצה לעשות את הדוקטורט ו"זורקת"את התינוק לידי מטפלת כעת זה נראה לך טבעי .אבל תשאלי כל אמא והיא תגיד לך כי זהו רגע נורא מכל ולא כל אמא מוכנה לעשות את הצעד הזה.ומי שעושה את זה חש יום יום צביטה בלב.
ושוב כל זה הוא ספקולציות שלא קשורות לעצם הקשר בינכם.
עצתי אלייך שאם יש התאמה (לא לפי מה שאומרים המשפחה)לפי ההרגשה שלך ושלו אז אל תייצרו בעייה לא קיימת.!!
תדברו על העיקרון .
[ואם] הכל יסתדר [ואם] יהיה סייעתא דישמייא אז בעזרת השם תעשי גם פורופסורה ואני בטוח שהבעל שלך לא יתנגד [כי זה מסתדר.]
[ואם לא יסתדר ]אז אני בטוח שאת תדעי לעשות את סדרי העדיפיות הנכון בכדי לחיות גם לפי התוכנית של המציאות אע"פ שלא לזה ציפית.
וכמו בשיר של שמר: הכל פתוח עוד לא מאוחר מצב הרוח ישתפר מחר[זה יתכן זה אפשרי] אבל לא בגלל זה צריך ל"חתוך" .
*****************
הנה אני מצרף לך את השיר.
ראיתי ת'כנרת צוהלת בטורקיז
וגל סגול כהה הריע והתיז,
חשבתי לעצמי הכל עוד אפשרי
כל עוד אנחנו כאן שרים.
ראיתי את הסכר פתוח לרווחה
וכל שפעת המים דוהרת בשמחה,
חשבתי לעצמי הכל עוד אפשרי
כל עוד אנחנו כאן שרים.
הכל פתוח עוד לא מאוחר
מצב הרוח ישתפר מחר
זה יתכן, זה אפשרי -
כל עוד אנחנו כאן שרים.
הייתי בעפולה הייתי באילת
ובשמורת החולה מצאתי לי מקלט,
חשבתי לעצמי הכל עוד אפשרי
כל עוד אנחנו כאן שרים.
גלשתי בחרמון נפלתי על האף
נפגשתי עם המון אנשים נשים וטף,
חשבתי לעצמי הכל עוד אפשרי
כל עוד אנחנו כאן שרים.