שאלה
שלום וברכה. קצת קשה לנסח את השאלה באופן מפורט כי נושאים רבים נוגעים לעניין...
גורשתי מגוש קטיף, ומאז עברה עלי תקופה לא קלה בכלל. כלומר, כמובן שבמישור הלאומי והחברתי הדבר צרם לי כל כך, אך העניין השפיע מאוד גם על ה"אני" שלי, שכנראה לא גובש באופן מוחלט לפני העניין. הבעייה היא, שאני לא בת 18...והרצון הראשוני שלי היה לא לצאת עם אף אחד בזמן הקרוב. אלא, שהחלטיות של חברה והשכל הישר שלי הביאו אותי להתחיל קשר עם בחור ממש טוב. אלא שתוך כדי בניית הקשר אני מתמקדת מאוד גם בבניין המחודש של האני שלי. הבחור ממש מבין ותומך ואף עזר רבות. אך עם כל זאת,אני מרגישה שאיכשהו חסמתי קצת את עצמי רגשית...(אני כותבת וקצת בוכה, כי הייתי הרבה יותר בטוחה בנוגע לדברים לפני ועכשיו הערפול ממש מציק לי ולהתקדמותי)- בכל אופן, אין זו שאלה הלכתית אלא רק בקשת עצה אנונימית (שכן ברור שאני אשתדל כמה שפחות לצער את האדם הטוב שעומד מולי)
רק אור וטוב, ובשורות טובות (אתם עושים ממש עבודת קודש, יש לנו נוער כל כך ערכי שצריך רק הכוונה ואוזן קשבת-הם די בכיוון הנכון :0))
תשובה
בעזה"י
שלום לך,
וידוי אישי: קשה לי לדבר עם מגורשי הגוש.
ראשית כי אני מתבייש במה שנעשה להם.
אבל יותר כי אני מתבייש מהעוצמה שלהם.
ובכל פעם שאני נפגש עמם, אני שואל את עצמי, אם גם לי היה את הכח שהם מפגינים, לשקם את עצמי. לבנות מחדש כל כך הרבה דברים שנהרסו (בעיקר בפנים... בתוך הנשמה...) אני רואה אותם מחייכים וממשיכים וזוכרים ובוכים וחיים ואני מעריץ ותוהה אם לי גם יש בפנים את הכח המדהים שיש בהם.
אני שמח שבחרת בחיים.
יש לך ולחבריך ולחברותיך את כל הלגיטימציה להיות בספקות ובשאלות ובהרהורים, גם לגבי האומה וגם לגבי "האני".
אבל גם התשובות וההארות- נמצאות בכם.
הכח להמשיך ולחיות ולבנות- כבר נמצא בפנים...
אם הבהרת לבחור איפה את עומדת.
שיש דברים שאת לא סגורה עליהם ואת בברור ואת בבניה מחודש- והוא מבין ומסכים אז:
א. בעיני הוא עמד בהצלחה במבחן חשוב מאד.
ב. להמשיך - את הקשר ובתנאי אחד - שממשיכים קדימה ולא עוצרים במקום. גם עם יש המון עבודה לעשות ודרך ארוכה ללכת, אם הוא מוכן ללכת איתך - אז ללכת ולהתקדם ורק להקפיד שכל הזמן הולכים מעלה מעלה.
(לא שלא יהיו משברים בדרך- אבל באופן כללי, תנועה של בניה ושיקום והתקדמות).
לא לפחד לעלות שלבים ולעשות את הצעדים קדימה.
לא לפחד להעזר במי שאפשר (ויש אנשים טובים באמצע הדרך)
לא לפחד לבקש מהקב"ה ולהתפלל ולדבר איתו.
העיקר לא לפחד כלל.
וכישיגיע הזמן בעז"ה- גם לבנות בית בישראל.
ולגבי הערת הסיום שלך:
אכן יש לנו נוער נהדר ואהוב ומתוק שאנחנו מוכנים לעשות כל מה שנצרך בעבורו (אפילו אם זה אוזן קשבת ומילה טובה...) ולגבי החבר'ה מגוש קטיף- מה שתרצו ומה שתבקשו נשתדל לתת את המקסימום...
קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה'
בברכה,
אור
צוות ישיבת צפת
or.tzfat@gmail.com
בברכה,
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם