שאלה
בס"ד
לכבוד הרב השלום והברכה!
ברצוני לשאול מהי דעת הרב על יציאה לקצונה וע"י כך יציאה ממסלול הביני"ש לחייל שאיננו קרבי. במהלך שירותי הצבאי אני חש סיפוק עצום ועשייה גדולה בצבא ועלי להודות שבשנה וחצי שלי בישיבה לא ממש הייתי עילוי וממילא לא ממש הרגשתי שהגעתי למיצוי עצמי חלקי אפילו ובצבא אני ממש מחכה ליום שלמחרת כדי לבצע את תפקידי ולהתקדם. עלי לציין כי אם הייתי רואה שאמונתי נפגעה בצורה רצינית (הגדרה סובייקטיבית כמובן) מובן שלא הייתי מעלה על דל שפתי את האשפרות להתנתק מצינור השפע שבישיבת ההסדר בה אני לומד.
אנא עזור לי, מה חשוב ממה, מיצוי עצמי ע"י יציאה לקצונה והארכת השירות הצבאי או למידה בישיבה תוך הכרה עצמית שאינני מסוגל להמיט עצמי אך ורק בעולמה של תורה. תודה מראש ושבת שלום.
תשובה
שלום רב
זו שאלה קשה המצריכה הכרות אישית עם השואל ועולמו,לא ניתן לענות על זה בפשטות.
בעקרון שני הערכים שציינת חשובים בעולמנו.יחד עם זאת הדברים צריכים להבחן במבט של כל חייך בעתיד ולא שבמבט צר של שנה או שנתיים.בית של תורה אותו כל יהודי נדרש להקים כולל בתוכו מרכיבים רבים גם לאלו שאינם יושבים כל היום ולומדים ולכן כדאי שתשאל את עצמך כיצד אתה רואה את עצמך בעוד חמש שניםואיך תגשים זאת בצורה היותר טובה.