שאלה
שלום, קראו לי כמה מקרים בשנה האחרונה בהם נוצר קונפליקט בין הקנאות שלי לקב"ה לבין ערכים אחרים.
לדוגמא: הייתי בכנס של מוזיקה דתי, ושלוש בנות עלו על הבמה ושרו שיר שהן חיברו בעצמן, ובסוף השיר- המשפט המסכם היה: "אלוקים, בבקשה אל תעשה טעות".
ברגע זה רציתי לצעוק שיורידו אותן מהבמה ושאיך אפשר לאשר בכנס כזה שישירו משפט כזה, אך שתקתי ואמרתי לעצמי שזה יהיה הלבנת פנים, ושנכון יותר שאשתוק ואבליג.
מקרים דומים קראו לי במצבים שונים (עוד דוגמא פופולרית זה הנושא של מצעד הגאווה.) האם עלי לשתוק, ולהתחזק בעצמי עם הסביבה שלי, או שכמו פנחס הכהן- עלינו לנקוט בכל האמצעים האפשריים, כולל אלימות, מפני הקנאה שלנו לקב"ה ולדבריו.
איפה הגבול?!
תשובה
ככלל עדיף לשתוק, רק כאשר ברור לך שישמעו לך והדברים יתקבלו בצורה מסבירת פנים עליך להגיב.
מוטב ואף חובה שלא לומר דבר שאינו נשמע