שאלה
כבוד הרב שלום! מידת הקנאה אצלי נובעת מתחרותיות כאשר אני מרגישה שבן אדם מתחרה בי אני זורמת איתו בתחרות כאשר הוא מנצח אני מרגישה מופסדת ומתחילה לקנאות.
לפני שנתיים בערך למדתי במדרשה הכרתי חברה ויצא שהתחברנו ממש אחד אלך השניה לשנינו יש בני זוג במהלך השנה שמתי לב שפתאום היא מתחילה לעשות השוואות שמתבטאות בלמי יש את החבר הכי טוב!! תמיד היא היתה מתערבת ביחסים שלנו. היו הרבה מקרים שהיא התחילה לרדת עליי ליד כל האנשים וספרה כל מיני דברים שספרתי לה על עצמי ואמרה שאני לא יודעת מה אני רוצה מעצמי ומאוד נפגעתי מהמצב ניסתי להתרחק ממנה אך לא ממש יכלתי כי גרנו באותה הדירה וכך יצא שלא דברתי איתה אף פעם על זה שנפגעתי אך גם לא החזרתי לה אך הרגשתי שיש פה תחרות גדולה בתחילת השנה הבחורה הזו התחתנה וזה היה שיא הקנאה אצלי( מכיון שגם לי יש רצון גדול מאוד להתחתן) והיא לא שיתפה אותי בכלום!!! ניסיתי להרגיע את עצמי אך לא יכלתי עשיתי הכל בשבת כלה אפילו נגשתי אליה ולחשתי לה באוזן שאני ממש מאושרת בשבילה ושיהיו לה חיים טובים. אבל זה לא עוזר עד היום כשאני שומעת שהם נשואים אני מקנאה ואני לא יודעת איך לצאת מזה באמת יש לי רצון שיהיה לה רק טוב !! אני רוצה לחיות את החיים שלי בשקט מה עושים?
תשובה
בעז"ה
שלום,
מידת הקנאה היא מידה נוראית- מן המידות המעבירות את האדם מן העולם.
שורשה- במידת הגאווה והיא בוערת בלב ומכלה.
והיא שורש לאיסור לא תחמוד ולאיסורים רבים אחרים
אינני אומר לך את זה כדי לייאש אותך- אלא כדי להבהיר את מה שת בעצם יודעת- שאם יש בך מן המידה הזו- היא צריכה תיקון.
איך?
את השלב הראשון והכי חשוב כבר עשית- וידוי.
ידעת לזהות בעצמך את המידה הזו ואת הנזקים וכאב הלב שהיא גורמת. להכיר בבעיה ולהגסיר אותה- זה השלב הראשוני והבסיסי.
שלב שני, נכונות להלחם בה ולתקן אותה.
כמו גיוס מילואים לפני מלחמה, צריך לרכז כוחות כשבאים לתקן מידה. תיקון מידה בנפש היא שימה קשה ומתמשכת ולא מן הפשיטות (לכן גם כדי לגייס הרבה סבלנות ואורך רוח) והכי חשוב לקבל על עצמי, להיות מוכן, להגדיר לעצמי כי אני מתכוון לנסות לתקן את המידה הזו בכל כוחי.
תכלס'
ללמוד על מידת הקנאה, על מידת הגאווה ועל הענווה.
ההפך ממידת הקנאה- הסתפקות במועט והכרת הטוב.
איזהו עשיר השמח בחלקו.
אז דבר ראשון- ללמוד.
ספרי המוסר והמחשבה מלאים בנקודות בתחום הזה.
רק צריך לחפש...
שנית, ללמוד להפסיד. בעלי המוסר הדריכו שאפשר לפעמים להפסיד בכוונה, אפילו לא בדברים חשובים- במשחק, בהתערבות. להפסיד בכוונה כדי להתרגל ולראות שאין זה נורא כל כך.
וכנ"ל ללמוד לוותר- לוותר בתור למכולת, לוותר בכביש (דבר שיכול לפעמים להציל נפשות ממש) לוותר לקטנים לוותר יותר ממה שאולי צריך (לא לוותר לעצמך ולא לוותר על מה שאת יכולה להשיג בעבודה קשה כמובן)
אבל לפי הוראת הרמב"ם- לנטות לכיוון ההפוך כדי להתאזן לאחר מכן באמצע:
אם עכשיו את נוטת לקנאה ולתחרותיות לנטות באופן קצת לא מאוזן לכיוון הוויתור והמחילה על הכבוד וב" תתאזני עם הזמן.
דבר שלישי והכי חשוב: לשנות נקודת מבט.
אדם צריך להכיר טובה על מה שיש לו. יש לנו המון. נתחיל בזה שאנו חיים ומשם והלאה. לפרט לעצמך את הדברים הנפלאים שהקב"ה נתן ונותן לך.
לשנן ולזכור שהקב"ה נותן לכל אחד בדיוק את מהה שמגיע לו ובדיוק מתי שיגיע לו.
לכוון במיוחד בתפילת שמונה עשרה בברכת מודים על כל הטובה שה' גמל וגומל לנו אישית ולאומית.
ולדעת לזהות את הטוב הזה בחיים.
בכל צעד כמעט הקב"ה עוזר ומסייע, בעבודה, במבחן, עם חברים ושכנים, טרמפ הוא סייעתא דשמיא מובהק. "על ניסיך שבכל יום עמנו" צריך לפתוח את העניים ולראות.
יהי רצון שהקב"ה יסיע בידך ויפקיח עינייך תמיד לראות את הטוב שבכל דבר.
בברכה,
אור
צוות ישיבת צפת
or.tzfat@gmail.com
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם