שאלה
בס"ד
שלום רב,
בנפש כל יהודי שומר תורה ומצוות באמת, מעמיק במטרתו בעולם הזה ובתהליכי הגאולה בוערת בתדירות מסויימת התחושה שרק צריך להכניס לכל אדם חצי רגל לתוך ים התורה הנפלא, ובע"ה הכל כבר ימשך בטבעיות..
מצד שני אני רואה בהמון תשובות בנושא זוגיות בעיקר שלפעמים עדיף במקום לנסות לקרב את בן הזוג וכד' מציעים לפרק את הקשר..
מהי עמדת המוצא? מדוע זה נראה שכביכול אנחנו משלימים עם גאולת "לא זכו" ?
תודה רבה.
תשובה
שלום רב.
ראשית, לא זכיתי, כמוך, לחוש את התחושה ש"רק מכניסים חצי רגל לתוך ים התורה הנפלא, והכל נמשך בטבעיות".... רק השבת קראנו בתורה על עם ישראל, שמיד אחרי שזכו למעמד הר סיני, חטאו בחטא העגל. איך זה קרה? האם מעמד הר סיני איננו יותר מ"חצי רגל" בעולם התורה הנפלא?...
ללמדך, שאפשר לקרב את הסוסים לשוקת. אבל לשתות- הסוסים ישתו רק אם הם ירצו לשתות.
כלומר: אתה יכול לקרב אנשים לעולם התורה רק אם הם ירצו להתקרב. אם לא מתעורר אצלם רצון- כל מה שתעשה לא ישפיע ולא ישנה.
כמובן, יש מצווה להפיץ תורה, ולקרב, וכו'. אבל האחריות- היא לא עליך. כמו שלימדו אותנו בפרקי אבות: "לא עליך המלאכה לגמור".
ובאשר להתמקדות שלך בזוגיות, ובהצעה לפרק זוגיות בגלל פער בשמירת מצוות, אינני רואה קשר בין תשובות שניתנות לזוגות שיש מתח בזוגיות שלהם בגלל פער בשמירת המצוות, או תשובות שניתנות לבחור או בחורה שאין להם בטחון שזה בן הזוג המתאים להם בגלל פער בשמירת המצוות, לבין "גאולת לא זכו". כשמתחתנים, אין להתחתן בשום אופן כדי לקרב את בן הזוג. נישואין שהיסוד שלהם הוא הרצון לקרב את בן הזוג עלולים להיות נישואין אומללים, עם הרבה כאב לב, ואמללות גם לילדים שיוולדו.