שאלה
שלום לכבוד הרב.
אני בחור דתי כבן 15, שנמצא תמיד בעליות וירידות קיצוניות ברוחנית.
שבת אחת נשארתי ללמוד תורה כל הלילה, ולמחרת והלאה - כבר לא קמתי לתפילת שחרית.
בכלל, יש לי בעיה גדולה, אולי כבר כמעט שנה שלמה, שלא קמתי אפילו יומיים ברצף לתפלית שחרית...
אני לומד תורה, משתדל כמה שאפשר, אני לפעמים מתפלל ממש עם כוונה...
אני תמיד עם רצון להתעלות ולגדול בכל ענייני החיים (בן אדם לחברו \ למקום).
אבל אני מרגיש שהדבר היחידי שעוצר אותי - זו הקימה בבוקר.
כל בוקר מחדש אני מוותר לעצמי, אני שם שעון מעורר בלילה, ובבוקר כשהוא מצלצל אני מבטל אותו.
כל יום מחדש אני מוותר לעצמי... תמיד היו לי קשיים בקימה בבוקר - אבל זה הגיע למצב שאפילו יום אחד אני לא מצליח לקום לתפילה - גם אם בערב כלכך רציתי.
אמנם, בטיול השנתי שהיה לנו, (בלי להתגאות) אני קמתי ראשון לפני כולם לתפילה...
אני כבר חסר אמונה שאי פעם אצליח באמת לקום בקביעות לתפילה,
אם אצליח לקום בע"ה - זה ממש יקדם אותי...
אשמח לקבל את עצת כבוד הרב.
תשובה
שלום
לבקש מחבר טוב להטריד אותך מאוד עד שתקום
בהצלחה בעבודת ד'