שאלה
אני דתיה.קרובה ל-30. מוצאת את עצמי מקיימת את המצוות מאהבה, אך גם מתוך יראה, שגובלת לפעמים בפחד , פחד אמיתי פן יקרה משהו אם לא אנהג כראוי.. יטודעת שיש צורך ביראהבאמונה, אך לא יודעת מה הגבול שלה.. איזה אמונה אני יוצרת, ומה היא שווה אם היא מתקיימת על פחד (כמו של ילדים קטנים ???? )
תשובה
דומני שהרבה הרבה יכולים להתקנא בך. לקיים מצוות מתוך אהבה ומתוך יראה מצביע על קיום מצוות מעמיק ולא "כמצוות אנשים מלומדה".
גם עבודת ה' מאהבה וגם עבודתו מיראה מדרגות מדרגות בהן.
אמת, שהמקובל בידינו שיראת העונש היא המדרגה הפחותה שביראה, אבל אין לזלזל בה בשל כך. הגמרא אומרת בכמה הזדמנויות "לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות אפילו שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה". ספר "נפש החיים" מסביר מאמר זה בצורה מיוחדת: לעולם, כלומר באמת לעולם. כל ימי חייו ישתדל האדם לעסוק במצוות שלא לשמן. זאת, משום שמוכרח להיות שתוך כדי עיסוק זה יהיו פעמים שהעיסוק יהיה "לשמן".
המודעות שלך לסוג עבודת ה' שלך הוא דבר נפלא. המשיכי בדרך זו בלי שאת מנסה להגביל עצמך. מסתבר שלכל אחד הדרך שלו, לכל אחד הגבול שלו. מתוך עבודה כזו עם מודעות שכזו, סביר מאד שבשלב כלשהו האיזון בין האהבה והיראה ישתנו, וגם היראה עצמה תשנה כיוון. ייתכן שהשינוי כבר בעיצומו, עדיין בלי להרגיש בו. והעיקר "שיהא הכל נחת רוח אליך, וזה עיקר כוונתנו".
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם