שאלה
בס"ד
כבוד הרב שלום רב,
רציתי לשתף אותך בתהליך שאני עובר על מנת לקבל ייעוץ וחוות דעת.
אני נער בן 16 בעל תשובה למעלה משנה ב"ה למשפחה חילונית ואני לומד בבית ספר חילוני. הוריי לא כל כך אוהבים את העובדה הזאת שהתחזקתי ממש בשנה האחרונה והתחלתי לשמור שבת ולהקפיד יותר על כשרות והם מרגישים שחל שינוי אצלי. הוריי מתנגדים שאלמד בבית ספר דתי ובנתיים אני לומד בבית ספר חילוני בכיתה י'. בבית הספר החילוני אין הפרדה,ההתנהגות לא נאה וזה פשוט מצער שאתה עצמך יודע את האמת בזמן שאחרים לא. אמנם קשה לי עם המצב אבל אני יודע שהכל לטובה והכל זה מהשם יתברך ואם כי אני גם מרגיש שיש לי שליחות לנסות להחזיר את חבריי בתשובה וזה גם מה שאני מנסה. התחלתי ללמד אותם לברך על מאכלים ולפעמים אני אומר להם גם קצת הלכות ודברי מוסר , אך עדין מצב זה מצער אותי מאוד. כל שבת אני הולך לבית הכנסת ומתפלל ביחד עם אנשים מבית הכנסת שאני מכיר ואני ממש נהנה ומרגיש את הרוחניות ואת תחושת האושר אך כאשר אני חוזר לשבוע הרגיל ולמצב הקבוע שבו אני הולך לבית הספר אני לא אותו בן אדם.
כמו כן אני לומד במגמת ספורט בבית ספר שבה אני חוזר בשעות מאוחרות מאחר ואני מסיים את הבית ספר ואז לאחר מכן אני נוסע בהסעה לאימון ולכן אני נאלץ ללכת לצד ולהתפלל ביחידות במקום להתפלל תפילה בציבור.
המצב מאוד הקשה לי.
אשמח לקבל ייעוץ ועזרה מכבוד הרב.
כמו כן, איני חובש כיפה בבית הספר החילוני מ-2 סיבות והן התנגדות ההורים וגם הבושה שכיצד אנשים יגיבו.
אודה לך על העזרה.
חודש טוב.
תשובה
שלום וברכה וברוך הבא,
אני מבין היטב את המציאות שאתה נמצא בה.
מניסיוני, אני רוצה לשתף אותך בשני דברים שלמדתי על התהליך שאתה עובר:
א. הדבר החשוב ביותר הוא שתסגל לעצמך את המשנה באבות "לא עליך המלאכה לגמור, ואי אתה בן חורין ליבטל ממנה". מה שאתה יכול לעשות – תעשה, ומה שאינך יכול בנתיים לעשות – תבין כי בנתיים זה בלתי אפשרי, ואל תהיה מתוסכל מכך כל הזמן, אלא תחיה בתחושה של התקדמות מתמדת, ובעזרת ד' תוכל לעשות יותר דברים בעתיד. הדבר חשוב מאוד, כי אם אתה תרגיש כל הזמן שאתה לא בסדר – אתה גם תישבר, וגם לא תבוא לאמונה בשמחה. לעומת זאת, אם תשמח במה שיש, ותעשה את מה שאפשר, תמלא את השליחות שלך בנועם ובחיוך וכדו' – יש הרבה יותר סיכוי שיותר ויותר שערים ייפתחו בפניך.
ב. הדבר השני הוא החשיבות לקשרים החברתיים שלך – למן המשפחה ועד החברים. אל תוותר עליהם. אל תדחוף את עצמך למצב בו תהיה בודד. זה גם יקשה עליך מאוד מאוד, וגם יסגור בפניך דלתות. להפך, נסה מאוד להיות קשור במערכות החיים שלך. להיות קשור במשפחה, ולשמוח בה, וככל שההורים שלך ייראו כי התהליך אינו עושה אותך מנוכר ומסוגר, אלא דווקא בן יותר טוב ומישהו שיותר אוהב את משפחתו – כך ייקל עליהם לקבל את השינויים שאתה עושה. הדבר נכון גם ביחס לחברים – הישאר חבר שלהם, כי זה חשוב לך, וכי "לא טוב היות האדם לבדו".
אני מאמין כי אם תלך בשני העקרונות האלה תתפתח עוד ועוד, ולאט לאט תחוש יותר בטוח בדרך בה אתה הולך, ואז ייקל עליך להזדהות כאדם דתי, ובד בבד להישאר מחובר עם הסביבה בה אתה חי.
כל טוב והרבה שמחה