קול באישה ערווה

בברכת האירוסין, הברכה שאנו אומרים תחת החופה, לםני שהחתן מקדש את הכלה בטבעת, אנו אומרים: "ברוך אתה ה', א-לוקינו מלך העולם, אשר קדשנו במצוותיו, וציוונו על העריות..."
מה פרוש הביטוי "וציוונו על העריות"?
יש סדרה של מצוות "לא תעשה" (ספר "ויקרא", פרק י"ח) שסגנון הציווי בתורה כולל את המילה "ערווה":
"עֶרְוַת אָבִיךָ וְעֶרְוַת אִמְּךָ לֹא תְגַלֵּה, אִמְּךָ הִוא לֹא תְגַלֶּה עֶרְוָתָהּ."
הכוונה לאיסורים של קרבת בשר בין קרובי משפחה, ו"ערווה" הוא חלק הגוף הצנוע, הרלוונטי לחיבור האיש והאשה.
מכאן בא הביטוי (תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף כ"ד עמ' א')
אמר שמואל: קול באשה ערוה. שנאמר: (שיר השירים) "כי קולך ערב ומראך נאוה".
אמר רב ששת: שער באשה ערוה. שנאמר: (שיר השירים) "שערך כעדר העזים..."
הכוונה היא, שלמראה שער האשה, ולקולה (בשעת שירה) יש משמעות אירוטית, ולכן אין להתפלל אל מול אשה (נשואה) ששערה אינו מכוסה וכו'.