קדושה

שלום יעקב! אנסה לענות בפירוט מספק.
בספר שבולי הלקט (סימן כ), אחד מחשובי ספרי הראשונים (חי איטליה לפני 760 שנה), כתב שני הסברים למנהג להתרומם בשעת אמירת הקדושה. הסבר ראשון הביא בשם רש"י שהמנהג מבוסס על הפסוק "וינועו אמות הסיפים מקול הקורא" (ישעיהו ו/ד), והכוונה היא למעין רעדה מפני אימת המלך – הקב"ה. בקדושה אנחנו מקדשים את הקב"ה ומודיעים את קדושתו לעולם. לשמע המחשבה על קדושת הקב"ה אנחנו מראים עצמנו מזדעזעים.
פירוש אחר הביא שיבולי הלקט מתוך מדרש שנקרא "היכלות", והוא פירוש שנראה לי יותר מתאים לסוג התנועה שאנחנו עושים (אנחנו לא רועדים אלא מתרוממים):
"ולמדו אותן שישאו עיניהם למרום נגד בית תפלתם וירימו עקביהם עם גופן בעת שמקדישין אותי כי אין לי הנאה בעולמי כאותה שעה שעיניהן נשואות בעיני ועיני נשואות בעיניהם באותה שעה אני אוחז בכסא כבודי בדמות יעקב ומחבקה ומנשקה ומזכיר גלותם וממהר גאולתם"
מדרש יפה זה מתאר כיצד על ידי אמירת הקדושה אנחנו מתרוממים ומנסים להתקרב לקב"ה (שאנחנו מדמים אותו כיושב למעלה), הרמת הגוף היא חלק מהרמת עצמנו אל ה'.
לגבי מספר הפעמים, הכל הולך אחר המנהג. לא מדובר על הלכה חתוכה, בספרי ההלכה זה מובא בתור מנהג. יש ספרים שכתוב בהם שצריכים פעם בכל פסוק (קדוש, ברוך, ימלוך). נדמה לי שרוב האנשים מתרוממים במילים "קדוש קדוש קדוש" 3 פעמים. בכל אופן, הכל אחר המנהג.
שנזכה להתרומם!
דן – חברים מקשיבים.