שאלה
שלום לכבוד הרב
לפי מה שידוע לי כל יחסינו אל הקב"ה אינם לעצמותו כי אם לגילויו אלינו כלומר: האופן שאנו נפגשים איתו (אבל איננו אומרים שזו הגדרתו בעצם). אם אינני טועה למדתי פעם שצורת הסתכלות זו מקבילה לשמותיו יתברך.
שאלתי היא אם כן, למה אנחנו אומרים בתפילה "אתה קדוש ושמך קדוש" וכן בשבת "אתה אחד ושמך אחד"? יוצא שבענין אחד אנו מתייחסים גם "אליו" וגם לשמו, היתכן?
ואולי בעניין הקדושה-נבדלות והאחדות כן ניתן לומר שאלו לא רק אופני פגישתנו איתו יתברך אלא יותר מכך...
בברכה ותודה
אלעד
תשובה
שלום רב.
המילה "קדוש" פרושה – רוחני, מרומם.
כשכותבים ה' קדוש, ושמו קדוש, מתכוונים שגם הוא עצמו כמובן, אבל גם הגילוי שלו בעולם, שלכאורה מוגבל מאוד, גם הוא מרומם מאוד.
בכל מקרה, על אף שהגילוי של ה' בעולם הוא מרומם, ברור שאין זה אלא אפס קצהו של עצמותו יתברך, ומתוך ידיעה זאת אנו מחלקים בין שתי הקדושות ואומרים "אתה קדוש ושמך קדוש" או "אתה אחד ושמך אחד".
בברכה.