שאלה
א. מה מקור ההיתר לקבלת כסף/מלגה ע"י לומדי תורה בכוללים?
ב. האם ההיתר הזה שייך גם עבור אדם העובד לפרנסתו וקובע עיתים לתורה ורוצה עכשיו ללמוד חצי יום בכולל, או ההיתר הזה שייך רק עבור אדם שעיסוקו העיקרי הוא בתורה .(מדובר במקרה שכספי המלגה הם נחוצים לפרנסה. האם דבר זה משנה?)
ג. בהנחה שהתשובה לשאלה ב' הנ"ל היא שההיתר הוא גם עבור אדם עובד:
ידוע מה שחז"ל אמרו דברי גנאי בנוגע לנהנה מדברי תורה, ועושה קרדום לחפור בה, ודהשתמש בתגא חלף, ועוד דברים חמורים בכמה מקומות.
אדם שעובד וקובע עיתים לתורה, והוא רוצה ללמוד בכולל חלק מהיום אך אין זה באפשרותו אלא אם כן יקבל מלגה מהכולל.
האם עדיף לו להחמיר בענין קבלת מילגה ולהימנע מללמוד בכולל בגלל חשש אמיתי לעבור על דברי חז"ל הנ"ל ואז הוא יאלץ ללמוד רק בקביעת עיתים,
או עדיף לו ללמוד בכולל חלק מהיום על אף שהוא יאלץ לקבל מילגה.
תשובה
בס"ד
אכן, הרמב"ם התנגד לכך שלומדי תורה יתפרנסו מכספי ציבור, משום שאין לעשות את התורה קרדום, ומשום שיש בזה חילול ה' (הלכות תלמוד תורה ג, י).
אבל הכסף משנה שם האריך לבאר שאין לפסוק כמו הרמב"ם, מפני שאי אפשר לתלמיד חכם לגדול בתורה אם לא ישקיע את כל זמנו בלימוד התורה, למעט יחידי סגולה (ועיין גם ש"ך יורה דעה רמו, כ).
בנוסף לכך, רבים מה'כוללים' מעוניינים שילמדו אצלם, ויש להם תורמים פרטיים שמעוניינים שבכספם ילמדו תורה, ואז אין בכך בעיה שכן אין מדובר בכספי ציבור.
להיפך, הגמרא משבחת אדם המחזיק תלמידי חכמים ומקיימם מנכסיו.
גם למי שלומד רק חצי יום מותר ללמוד בכולל, והעיקר הוא שיסתכל על המלגה לא כעל משכורת, אלא כעל אמצעי קיום הכרחי.
וראה עוד:
https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=28532