שאל את הרב

צעקה גדולה ומרה!

הרב ברוך אפרתי הרב ברוך אפרתי 23/11/09 10:59 ו בכסלו התשע

שאלה

איני יודע מדוע,אך זעקת עשיו על גזילת ברכתו בידי יעקב (תרתי משמע),מהדהדת בראשי ימים רבים. אני יודע כי עשיו הוא "הקוזק הנגזל" וכי היה איש מלחמה ,אולם עדיין מדובר באדם שנהג יפה באביו ונזהר בכבודו. גונן עליו ,צד לו את המזון שאהב וזאת שלא על מנת לקבל פרס. הרי אפילו על בכורתו ויתר עבור נזיד עדשים.ומה יותר מעיד מכך על היותו אדם פשוט וחסר תחכום ? הוא חוזר לביתו לאחר "יום עבודה" בציד ובשדה ומה שמעניין אותו (כמו את כולנו) זה ארוחה חמה ומנוחה טובה. בבית הוא פוגש את יעקב,זה שלא עמל קשה כל היום,אך יודע כבחור חריף וממולח לעשות "ביזנס" בכל מצב. ההמשך ידוע.גם ברכת האב הושגה שלא בדרך ישרה,תוך הטעית יצחק פעם אחר פעם,עד שנשתכנע כי עשיו חביבו ניצב לפניו. על רקע האמור לעיל ,כואבת לי זעקתו המוצדקת לכאורה של עשיו.איני סבור כי דרך השגת המטרה ע"י יעקב היתה ערכית ונכונה. האם כך אנו צריכים לחנך את ילדינו?

תשובה

שלום

הסיבה שהצעקה מהדהדת בראשך, כתובה בשאלתך. אתה אדם ישר ועל כן אתה מתקומם על חוסר צדק ויושר.

התורה שלנו היא בעלת שכבות של דבר ד´- שכבת הפשט, שכבת הדרש, שכבת הרמז, שכבת הסוד. כולה תמימה ואחדותית אך יש בה עומקים שונים הנובעים אחד ממשנהו.

גם החיים שלנו הם בעלי שכבות, על אף שהאדם הוא אחד-
שכבת הגוף, שכבת הנפש, שכבת השכל, שכבת הנשמה.

הרבה פעמים אנו בוחרים לתומנו בדבר מסויים, בתודעה רגילה. אך תת המודע שלנו, יש לו סיבות אחרות. אדם קונה לתומו מאכל במכולת משום שהוא רעב- זוהי שכבת המודע. אך בעומק התודעה, ישנה סיבה נוספת. האדם קנה אוכל לא רק משום שהוא רעב, אלא משום שהוא רוצה להמשיך את חייו. ובשכבה עמוקה יותר- להביע את דבר ד´ באישיותו, ולשם כך צריך אוכל. לא כמענה לרעב, אלא כרצון לחיי קודש.

השכבות אינן הפוכות או סותרות. הן קיימות בה בעת כגלדי בצל אחת על השניה, ואלו החיים הישראליים הקדושים שרבש"ע נטע בתוכנו.

כך גם אצל יעקב הצדיק ועשיו הרשע.
ברמה התודעתית הפשוטה, אכן עשיו לא רצה להרע בלבד אלא פעל גם מקנאה פשוטה של כאב, כפשט הכתובים המבטאים את פשט המציאות.
אך פנימה, בעומק הכרתו של עשיו, מגמת חייו שונה משל יעקב, ועל כן כאשר הוא מתנגד ליעקב, אין זה רק בשל הסיבה החיצונית הפשוטה של קנאה וכאב, אלא בשל הצער המרושע שלו על כך שיעקב מבטא מהות אלוקית שאינה חלה על עשיו, שמגמתו אינה בקודש.

יעקב היה תם, וגנב ברכות מאביו בגלל כיבוד אימו, ובזה נאלץ גם שלא לנהוג ביושר עם אביו והכאיב לאחיו.
אך בפנימיות הדברים, בעומק ההכרה של יעקב, הוא לא גנב ברכות רק בשל כיבוד אם, אלא משום שהוא ידע שכלל ישראל יצא ממנו ולא מעשיו. יעקב הנביא שהיה מרכבה לשכינה עשה את מעשיו בשל דחיפת דבר ד´ המהדהד בעולמות כולם ´ורב יעבוד צעיר´ ´לתקן עולם במלכות שדי´.

רבקה היא הנביאה הגדולה בפרשה, היא הרואה הגדולה את עומק ההכרה של כל הצדדים, ולא רק את פשט הדברים וההצגות שעושים הצדדים.

אמנם, התורה מדריכה אותנו לממש את עומק הרצון שלנו לא ע"י מעשים חיצוניים שליליים אלא מעשים טובים, גם בחיצוניותם. אך במקרים בהם עומק הרצון האלוקי צריך להופיע ואין ברירה אחרת, אזי גם מעשים חיצונים שליליים הם יושר, שהמגמה היא המגדירה את המעשה ולא להיפך.

ובכל זאת, בשל העובדה שיעקב בסופו של דבר לא הביע את דבר ד´ ביושר גלוי, על אף שהיה אנוס, ובשל העובדה שעשיו בצידו הגלוי (בלבד) היה אדם כואב ומרומה, אזי ר´ חנין דרש במדרש רבה שכל תסבוכת המגילה בימי מרדכי היתה על שום שיעקב גרם לעשיו לזעוק. גם היושר העמוק צריך לבוא בכלים נקיים.
וגם אם אין ברירה, ניתן על כך את הדין על אף צדקתנו, שאת הכל יביא האלהים במשפט, וכמאמר ד´ לדוד בשלילת בניתו את המקדש ´ידיך דמים מלאו´, על אף שידיו מלאו דם רשעים וכל דרכי דוד בעומק הדין היו, יש משמעות גם לצד החיצוני.

כל טוב

כתבות נוספות