שאלה
ב"ה
שלום רב.
אני נערה בת כמעט 17, בעז"ה, ויש לי בעיה (אם אפשר לקרוא לזה ככה): אני, במהותי, בחורה צנועה שמקפידה מאוד על שמירת המצוות, וכמעט שמגדירה את עצמה כדתיה, כי יש לי עוד כמה דברים להשלים בעז"ה כדי להגיע לזה. עכשיו, הבעיה שלי היא כזאת: אני מאוד מאוד מחמירה בצניעות בשנה וחצי האחרונה. ז"א, אני אפילו מתנגדת להרים את הטל' כשיש צילצול שמא גבר נמצא בקו השני, או שכשאני הולכת בחוץ אני מורידה את הראש כשמישהו\י מתקרב, לא משנה מי זה, ולפני זה לא הייתי ככה. למעשה, בשנה האחרונה חברתי לנערה דתיה, מה שבערך גרם לי לדבר הזה, היא מאוד משפיעה עליי, וכמובן שלטובה. אבל זה לא הכל, גם כשאני בחזרה מבית הספר, אני נתקלת לא פעם, לצערי, במראות מזעזעות של בחורות, שאיך להסביר... בושה וחרפה, אני פשוט לא מאמינה לאיזה שפל אפשר עוד להגיע בעולם הזה. אני לא אפרט מילה במילה מה איתן, כי את זה אתה כבר בוודאי מתאר, רק אומר שהלבוש שלהן פשוט גורם לי לכעס רב, מאוד רב, כשאני עוברת על-ידן (לפעמים זה בלתי נמנע) אני מרגישה צורך לצעוק עליהן ולומר להן כמה לא בסדר הן מתנהגות, אני חשה כזה גועל, אני מסתכלת עליהן בכלימה. אני ממש מרגישה שהכל לא צנוע. שהכל אסור. אני לא יודעת אם זה כ"כ טוב שאני ככה מחמירה. אפילו אני כבר ממש בקושי יוצאת החוצה אלא אם כן זה לבית הספר או לדבר שממש נחוץ, שלא לראות דברים שאני ממש לא רוצה לפגוש בהם, כי זה מעורר בי חלחלה.
אז השאלה שלי היא, בעצם, האם זה בסדר שאני ככה? זה נורמלי? בבקשה תענה לי, זה פשוט משגע אותי... להתראות, ותודה. ובבקשה תענה לי כאן ולא בדוא"ל
תשובה
שלום רב
לא, זה לא נורמלי. התורה היא תורת חיים ואין עניינה שהאדם יאכל את עצמו כל הזמן ויסתגר בביתו.
נכון שהחברה שבחוץ איננה מתוקנת וכדאי מאד לגור במקומות מתוקנים, כמו שאמרו חז"ל "הרחק משכן רע".וודאי שאין ללכת דווקא למקומות של פריצות, אבל התורה רוצה שהאדם יפעל, יתקן, יבנה בצורה חיובית ואופטימית את העולם.
לשם כך עלייך לראות את הדברים הטובים שבך ואת הדברים הטובים שבעולם ולהתחבר לזה.
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם