שאלה
לרבנים שלום
אני שמעתי שעד זמנו של נוח היו בני האדם צמחוניים.
כחלק מתפיסה מוסרית זו, הבנתי שהאנשים דאז החלו להתנהג אחד לשני כחיות, מכיון שלא הבחינו בין אדם לחיה.
ברצוני לדעת:
האם הבנתי את הענין נכון?
האם אין איסור על אכילת חיות מכיוון שלא הבשלנו מספיק רוחנית, כי לא הגענו לדרגה שבה יש לנו מספיק חמלה ויראת שמים ועשיית מצוות אל מול אחינו בני האדם?
האם כאשר נגיע למדרגה רוחנית שבו אכפת לנו מספיק מאחינו האנשים, יהיה ביכולתינו לדאוג ולהמנע מסבל החיות?
האם אין קולות ביהדות שקוראים כנגד ההתנהלות המכנית נוסח פס היצור שקורת כיום במשחטות ומחלבות שבהם אין רואים ביצור החי חוץ מאשר מכונת ייצור של בשר וחלב?
האם ישנם הלכות ודינים בין אדם לחיה?
האם צמחונות וטבעונות נחשבת כהינזרות ? האם הנזרות איננה מקובלת ביהדות?
האם יש לראות בטבעונות מן "קיצור דרך" רוחני?
האם יש לנו מידע כיצד נהגו בני האדם לפני המבול? כיצד התבטאה התנהגותם (בדוגמאות קונקרטיות אם אפשר) אחד לשני?
בתודה וברכת חג שמח
מתן
תשובה
שלום וברכה
הבה נעשה מעט סדר בדברים:
א. אכן, עד לאחר המבול היה אסור לבני אדם לאכול בשר, ואילו לאחר המבול הדבר הותר.
ב. בתורה עצמה לא כתוב מפני מה לפני המבול היה מותר ולאחר המבול היה אסור. ייתכנו פירושים רבים לעובדה זו. אחד הביאורים לכך הוא הרצון להעצים את ההפרדה בין אדם ובין בהמה, אולם זה לא הפירוש היחיד הקיים לעובדה זו.
ג. לכן, מה שאת כותבת כי האיסור על אכילת חיות נובע מכך שלא הבשלנו רוחנית מספיק – יכול להיות נכון, אולם הוא גם יכול להיות לא נכון. בהחלט יכול להיות כי בעולם רוחני גבוה יותר – לא נאכל בשר. כתב על זה הרבה מאוד הרב קוק זצ"ל, אפשר לקרוא על כך כאן: http://he.wikisource.org/wiki/חזון_הצמחונות_והשלום
ד. יש הרבה קולות שקוראים לשינוי היחס לבעלי החיים. צהר זה עלה בעיקר סביב פיטום אווזים, אולם גם סביב הנושאים של יחס לבעלי חיים בכלל. יש לזכור כי יש עיקרון בסיסי של צער בעלי חיים, ויש עוד מצוות שרבים מהראשונים ביארו את הקשר שלהן ובין התביעה ליחס חמלה גם כלפי בעלי חיים, כגון "אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד", וכדו'. יש גם סיפורים בגמרא המעצימים את החובה ליחס חמלתי כלפי בעלי חיים.
ה. צמחונות וטבעונות אפוא אינן נחשבות כנזירות, אם הן נובעות לא מתוך בריחה מהנאות החיים, אלא מעמדה רוחנית מוסרית.
כל טוב