ציות לאיסור הבניה בשומרון ויהודה

שלום

אם יש לך אפשרות כלכלית לעמוד באפשרות שיהרסו את בנייניך, אני ממליץ לך להמשיך לבנות ולהתעלם מצווי ההרס. חוקי המדינה כפופים לחוקי התורה, ולא יתכן שגוי יכפה על כלל ישראל לבטל מצווה מהתורה. זו אינה סמכות ממשלה לבטל מצוות, ואם היא עושה כך, אין להקשיב לזה אלא לעבור על כך.

אני מעתיק לך תשובה שעניתי באותו עניין במקום אחר, עם התייחסות להשוואת ימי המכבים לימינו:

שלום

כהכרעת הרב צבי יהודה קוק וגדולי ישראל, ודאי אין תוקף להחלטות של גורם ממשלתי על הפסקת הבניה ביהודה ושומרון. הממלכה כפופה לגמרי לאיסורי התורה, וכיוון שהתורה אסרה עזיבת ארץ ישראל ביד גויים, אין לחוקים ולגזירות הרעות הללו שום תוקף, ומותר להתעלם מהן ולבנות בארץ ישראל. ואם יהרסו, יתנו הם את הדין. כמובן שבאופן כללי יש לחוקי המדינה כח הלכתי וחייבים לשמור חוק, אך חוק כזה הסותר מצווה מפורשת בתורה על כיבוש הארץ, אין להשמע לו. זו אינה בניה אזרחית רגילה בשטח המדינה שם יש להשמע לחוק גם מתוקף ההלכה, אלא בניה לשם החלת הריבונות על חלקי א"י שאין בהם מרות ישראלית שלימה, ולכן החוק האוסר זאת בגלל לחץ של גויים, אינו כשיר הלכתית.

לגבי ההבדל בין המתיוונים להיום- אין דמיון מלא. המתיוונים היו אנשים שמאסו בכל התורה כולה, ובכל הברית הישראלית עם ד´. זה מתבטא בכך שהם בזו לשבת ומילה, המצוות המרכזיות המאפיינות את ברית ד´ עם עמו, ומעקרות את המושג ´עם ישראל´. אך כיום החילוניות אינה כזו. רוב הציבור החילוני אוהב את עם ישראל, אוהב את ד´, אוהב תנ"ך, אוהב ארץ ישראל. נכון שיש חולשה ויש בלבול אך זה לא הרשע שהיה אז, זו אינה עזות הפנים של המתיוונים שביקשו לעקור את ברית ישראל עם אלהיו. הרב קוק כתב על כך במאמרו ´למהלך האידיאות בישראל´ ובמאמרו ´הדור´, עיין שם אם רצונך בתשובה אמיתית.

בנוסף, ישנו עוד הבדל מכריע- כיוון הזרימה. אז הכיוון היה כלפי חורבן. התרבות האלוקית התפוררה, הצד הלאומי נחלש. המכבים ייצבו את המצב ליותר ממאה שנה, אך בסופו של דבר המגמה השלילית נמשכה וחרבה יהודה. אך כיום המגמה בדיוק הפוכה. התרבות החילונית במבוכה חינוכית וציונית, יש שם חיפוש גדול לאלטרנטיבה יציבה יותר, אמיתית יותר. לעומת זאת, העולם התורני הציוני מעמיק את שורשיו ומתחזק מאד. גם מגמת הילדוה בישראל מראה שאנו במצב בו בעוד עשרים שנה בערך יהיה רוב תורני מוצק בחברי הכנסת, והמדינה תהיה תורנית. לכן יש הבדל מעודד ברוך השם, אנו במגמת גאולה, הם היו במגמת קריסה.

אך יש גם דמיון. כאז גם היום ישנם גויים נחמדים, בשפתותיהם דבש ונימוס, אך בעומק מגמתם החרבת התהליך האלוקי של גאולת ישראל, עצירת שיבת ישראל לארצו בגאון, שיבת ישראל לאלהיו. עלינו להיות מפוכחים, לדעת שאומה הנראית מנומסת, ואף בעלת מוסר חשוב, יכולה בה בעת גם להיות אוייב מר לתעודת ישראל. אין זה נכון שרוב הגויים רשעים חלילה, וודאי בכל אומה יש צדדים טובים ופחות טובים, אך ככלל אומה המתנגדת לשיבת ישראל לתרבות האלוקית, אומה המציפה אותנו בתרבות של עריות והוללות במדיה, בספרות, במזון, בסגנון החיים, זו אומה שיש להזהר ממנה, גם אם יש בה צדדים חיוביים שעלינו ללמוד.

גם בתוכנו יש כיום זרמים מסוכנים כאז, כאמור זו כמות קטנה, וגם ישנו הבדל עקרוני בין התקופות, אך עדיין יש דמיון מפחיד בין העולם המתיוון הנכנע לגחמות הגויים בכל צידי חייו, לבין חלק מאיתנו המפריעים לחיזוק התרבות האלוקית בישראל.

לכן יש הבדל גדול, ויש גם דמיון. השאלה היא מה עושים עם המידע הזה. מקובלנו מהרב קוק- להוסיף צדק, להוסיף קדושה, ופחות לכפות את דעתנו בכח. הדור שלנו גדול ועמוק, דורש חיים שלמים באור ד´, ואת זה צריך לספק לו ע"י בניית אלטרנטיבה קדושה. לא כפיה, כן הוספת אור בתרבות הישראלית.

כל טוב