צבא לבנות שלא במסגרת קרבית?

בס"ד

האוירה במחנה הצבאי היא כזו שכמעט בכל החילות ה"קרביים", ה"תומכי לחימה" או ה"לא קרביים". בכולם יש קלילות בלתי נסבלת למיניות. קלילות ביחס לבנות ולרגשותיהם, גברים יכולים לנבל את הפה שלהם אפילו בנוכחות בנות ולפעמים דוקא בנוכחותם. ואני מתכוון לניבולי פה שאי אפשר לעמוד בפניהם.

זו מציאות שרוב גדול של הבנות הדתיות לא יכולות לעמוד בפניה. זו מציאות שגם הרבה בנים נכשלים בה כיון שהיא מאוד קלילה ומתירנית. מאות המפקדים שנכשלו עם חיילות, מלמדים שהמסגרת הצבאית כשלה בתחום הנשי.

אני לא יודע אם האוירה הזו נוצרה בטעות או לא. היום כל אירגוני הנשים בוכות על מה שקורה עם החיילות אבל לא מודות שמעשיהן היו חלק גדול מהמוביל לאוירה זו. לזה בדיוק הם חינכו - זה מה שהם קיבלו.

[במציאות כזו דורסנית אי אפשר לומר אני אהיה חזקה!!]

אי אפשר להיות חזקה מול מכונית נוסעת ולא מול משאית דוהרת. ובצבא את נמצאת מול מכבש כבישים כבד ודורסני שהסיכוי שלך להתמודד איתו שואף לאפס מוחלט.

אני רוצה לומר לך שהאוירה בצבא גרמה למאות מפקדים חזקים, קרביים, מוסרי נפש, גיבורים שהיו נשואים או לא נשואים להכשל עם החילות שעבדו תחתיהן.

זו מציאות שגרמה נזק למפקדים, לנשותיהן, לילדיהן וכמובן לחיילות עצמן שמצאו את עצמן באונס או ברצון ובדרך כלל קצת המומות מכדי להתנגד ליצרים של המפקדים ששהו איתם כל היום.

אל תשכחי שאלו מפקדים שפעלו יחד לבטחון המדינה האהובה שלנו.
אלו מפקדים שיהיו בכפיפות להם גם מחר ומחרתים.

***

המציאות הצבאית של כפיפות ושל קירבה ושל אחוות לוחמים ושל דבקות במשימה - גורמת מטבעה דבקות לוחמים בין אם זה "לוחמת שרירים" או "לוחמת מוחות". בכל במקרה זו "דבקות" שגוררת אחריה מה שהיא גוררת.

לכן - כל מי שכבודן של בנות ישראל יקר בעיניו אומר לבנות: הרצון שלכן לתרום הוא נפלא. לא מוכרחים לתרום דוקא בצבא או דוקא בחינוך. יש עוד הרבה אפשרויות לתרום. אינני רוצה לפרוס את האפשרויות הקיימות לכל אחת ואחת כי צריך לשם זה מי שמכיר יותר טוב את השואלת.

בהצלחה.