שאלה
אני בחור בן 18 ואני מסורתי (אם אפשר קרוא לזה כך). הכוונה היא שבבית אנחנו מדליקים טלויזיה ואף נוסעים בשבת, אך אנו כן מקיימים מסורת-עורכים שולחן שבת עם קידוש, אמא מדליקה נרות ולפעמים הולכים לביכנ"ס. אני בעוד כשבוע מתגייס בעז"ה וחשבתי לקחת על עצמי בתקופת הצבא להתחזק יותר, לשים כיפה ולנסות כמה שיותר לשמור שבת. יש רק בעיה אחת. בעז"ה אני מתגייס לסטי"לים (ספינות טילים), שזוהי יחידה קרבית של חיל הים, ולצערי אחזור פעם בשבועיים לבית. הכוונה היא שיהיו שבתות שבהן אשאר על הספינה. האם יש בנסיעה על ספינה חילול שבת? לא אני מפעיל אותה ואני לא נהנה מה"הפלגה" בכל צורה שהיא. האם לשהות על ספינה נוסעת מתוך הכרח ולא מתוך רצון נחשב כחילול שבת?
תודה רבה רבה
תשובה
שלום לך
אשריך שאתה זוכה להתחזק והדבר חשוב במיוחד לקראת הגיוס לצבא כפי שכתב הרב אליעזר מלמד שליט"א בספרו פניני הלכה העם והארץ כדלקמן. בכל אופן אינך החייל הראשון שמתגייס לסטי"לים וישנן פקודות מטכ"ל המגדירות מהן הפעולות הקשורות לפיקוח נפש ומותרות ומהם הפקודות השיגרתיות האסורות. בקש לדבר עם הרב הצבאי של החייל כאשר אתה מתגייס על מנת שידריך אותך באופן מפורט
בברכה אייל משה
פניני הלכה העם והארץhttp://www.yeshiva.org.il/midrash/Hmidrash.aspx?cat=390
ח - האם בצבא צריכים להקל או להחמיר
כידוע, פעמים שיש בהלכה מספר דעות, יש מקילים ויש מחמירים. בדרך כלל ההלכה נפסקת על פי דעת הרוב, ובשעת הדחק סומכים על דעת המקילים. והמהדרים משתדלים להחמיר אף כדעת המיעוט, כדי לצאת ידי חובת כל הפוסקים. השאלה כיצד ראוי לנהוג בצבא, האם לנטות לקולא או לחומרא.
מצינו מצד אחד שהתורה הזהירה אותנו להישמר במחנה מכל דבר רע, שנאמר (דברים כג, י): "כִּי תֵצֵא מַחֲנֶה עַל אֹיְבֶיךָ וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע". וכפי שלמדנו (הלכה ו) שלושה טעמים עיקריים לכך. א) שהשכינה שורה בקרב מחנה ישראל. ב) שהשטן מקטרג בשעת הסכנה, ולכן דווקא בצבא צריכים להדר יותר במצוות כדי להיות זכאים לעזרת ה´. ג) חיי הצבא עלולים להוריד את רמתו הרוחנית של החייל, וכנגד זה עליו להתחזק עוד יותר בשמירת המצוות.
ומנגד, פטרו חכמים את החיילים היוצאים להילחם, מעת צאתם למלחמה ועד חזרתם, משישה דברים. ואלו הם: א) מותר להם להביא עצים מכל מקום בלא לחשוש לגזל. ב) פטרו אותם חכמים מלחזר אחר מים לנטילת ידיים לפני אכילת פת. ג) התירו להם לאכול פירות דמאי, היינו פירות שחכמים חייבו לעשרם מספק, ובמחנה פטרו את החיילים מהחיוב. ד) פטרום מלהניח מאכל שתי סעודות לצורך עירוב חצרות ועירוב תחומין. ה) מותר להם לחנות ולעבור בכל מקום בלא לחשוש שיגרמו נזק לבעל השדה. ו) חיילים שנהרגו נקברים במקום נפילתם (עירובין יז, א). וכל זה הותר דווקא בעת שיוצאים למלחמה. אבל בזמן אימונים, לא התירו חכמים את ששת הדברים הללו. וגם במוצבים קבועים שהחיילים שם עוסקים בשמירה על הגבול, לדעת הרב הרצוג (היכל יצחק או"ח מז) לא התירו את ששת הדברים הללו.
ויש להדגיש שאת ששת הדברים הללו התירו חכמים גם במצב שאין בו חשש פיקוח נפש, שכן במצב של פיקוח נפש, כל המצוות נדחות, ולא רק שישה דברים אלו. אלא שראו חכמים, שאם החיילים יצטרכו להקפיד על ששת הדברים בתנאי השטח הקשים, תיגרם להם הכבדה גדולה, שבעקיפין אולי תגרום לפגיעה ביכולתם בקרב, ולכן פטרום. למשל, אם יצטרכו לשאת על גבם לכל מקום מים לנטילת ידיים ועצים להבערת אש, יתעכבו מאוד. וכן אם יצטרכו לקבור כל הרוג בבית קברות מסודר, יצטרכו לעיתים להוליכו על גבם במשך ימים, ולא יוכלו להתפנות להתמודדות עם האויב. וכן אם יצטרכו לבקש בכל מקום רשות מבעלי הקרקע לחנות בגבולם ולקחת עצים, יתעכבו מאוד. על כן הפקיעו חכמים את רשות בעלי הקרקע והעצים לטובת החיילים. אמנם צריך לציין, שכיום, ברוב הדברים הללו אין מקילים. למשל, כיוון שיש לצבא כלֵי רכב, ניתן להביא כל הרוג לבית קברות. וכן ניתן בקלות להביא מים בשפע לנטילת ידיים. והואיל ויש אמצעי קשר, ניתן לתאם מראש את מקום החנייה בלא לפגוע בבעלי הקרקעות. 1
מכל מקום למדנו מהיסודות הללו עקרון. מצד אחד, בדברים שעלולים לעכב ולשבש את הפעילות המלחמתית, יש לסמוך על דעות המקילים, כפי שהקילו חכמים בשישה דברים. ומאידך, בדברים שאינם עלולים לשבש את הפעילות המלחמתית, יש להדר ולהתקדש במחנה. על אחת כמה וכמה בזמן של אימונים, שיש להחמיר ולדקדק בזמן השירות הצבאי יותר מאשר בזמנים אחרים