שאלה
שלום כבוד הרב, בעקבות השיעור החשוב של הרב ביום עיון לזכר צורית (ששמעתי באינטרנט) עלתה במוחי המחשבה לעוד כיוונים הלכתיים ליחס לנושא
הרי פיטורי העובדים הן סוג של הערמה וכולם יודעים שזהו המצב, כלומר ברור שהעובדים ממשיכים לעבוד מעבר לשנה אצל אותו מעביד והפטורין הן הערמה, בנושא הזה ניתן לומר כמה דברים
א. שמיטת כספים - הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן-יִהְיֶה דָבָר עִם-לְבָבְךָ בְלִיַּעַל לֵאמֹר וכו'... רואים שהתורה בפירוש מתיחסת לנסיון הערמה על מנת שלא להזדקק לשמוט כספים
ב. מה יהיה יחס התורה לאדם המוכר עבד עברי לחברו ולאחר מכן קונה אותו שוב על מנת שלא יעברו עליו 7 שנים ואז יזדקק לשחרר אותו ?(או שישחרר אותו ואז יקח אותו שוב לעבד - כמו זעקת הנביא בעניין היובל שאני לא בטוח ששם לא ניסו להערים) מן הסתם שימוש בהערמה שכזאת יהיה אסור מאחר וישנם תנאים אותם התורה מחשיבה כהוגנים ולא ניתן יהיה לעבור עליהם.
אם הרב חושב שלא לשלם שכר מינימום זו עברה לא רק על "דינא דמלכותא" אלה גם עוול - אז אם מישהו ישתמש בהערמה על מנת לא לשלם מינימום הוא יעבור על איסור.
אני חושב שכמו שהראש היהודי יודע להמציא פטנטים של הערמה הוא יידע למצוא פטנטים של תיקון, כמו עניין ה"תום לב" הנמצא במשפט במקומות רבים בו השופט בוחן את הדברים ויחליט האם היתה כאן הערמה או לא.
לא יכול להיות, לדוגמא, שחברת כוח אדם הפועלת מעל ל5 שנים לא תחזיק לפחות 70% מהעובדים יותר משנה.
אומנם תמיד יימצאו טריקים אבל הטריקים יהיו בשוליים, אצל 20% מן העובדים והבעיה של 80/70% מהם תפטר.
תשובה
שלום וברכה
יישר כוח גדול על הניסיונות הנוספים למצוא שפה הלכתית ותורתית בה ניתן להתמודד עם התופעה המחפירה של היחס לעובדי הקבלן.
א. ההצעה כי האזהרה שלא יהיה לבבנו בליעל בשמיטת כספים תהיה המקור בו נדון בנושא עובדי הקבלן היא כמובן הצעה טובה אבל חלקית. האיסור בשמיטת כספים אינו עוסק בהערמה, אלא בהקשחת הלב כלפי מי שמבקש מאתנו הלוואה. אין זו הערמה כלפיו, ואף לא כלפי המצווה, שהלוא אדם אינו חייב להלוות. יש כאן כאמור הקשחת הלב. אפשר שזו שפת החסד עליה דברתי בשיעור, או השפה השלישית – שפת ההגינות ושפת הנבואה.
ב. אני מסכים מאוד עם הדוגמה של מכירת עבד עברי (בהנחה שאפשר למכור אותו לחברו) וקנייתו מחדש וכדו'. זעקת הנביא נשמעה על כך, והיא מופיעה הן בנחמיה והן בירמיהו. זו השפה השלישית בה אני מדבר.
ג. כאמור בשיעור, ההלכה לא כותבת במפורש שיש שכר מינימאלי שחובה לשלם אותו. אולם התורה עצמה מנמקת את דין "ביומו תתן שכרו" בכך ש"אליו הוא נושא את נפשו", ונראה לי כי הדברים נכונים מאוד גם כאן.
ד. אני מקבל את הצעתך בנושא תקנות הגינות ביחס לעובדי קבלן. נראה לי כי במישור העקרוני החקיקה בנושא היא לא רעה, והיא כמובן יכולה להשתפר, אולם הבעיה האמיתית היא האכיפה, ועוד יותר – הרצון הפנימי של המעביד לפעול בהגינות. יש לזכור כי הממשלה היא המעסיק הגדול ביותר של עובדי קבלן, ואם בארזים נפלה שלהבת, מה יגיד שאר העם ?
כל טוב