שאלה
בפרשה לאחר שנח יוצא מהתיבה ומקריב קורבנות לה'כתוב שה' הריח את ריח הניחוח ואמר אל ליבו "לא אוסיף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם כי יצר לב האדם רע מנעוריו", כשקואים את זה עולה כאן הרגשת היאוש, האם ככה התכוון ה'? נתייאש מהאדם כי ככה הוא? הוא לא מספיק אחרי לכאורה למעשיו כי יצרו כבר רע מנעוריו?! הרי הקב"ה לא מתייאש מאיתנו וכן מעניש אותנו על מעשינו הרעים כדי לתקן אותנו אם כן מדוע זה מובע כך בפרשה?
תשובה
בסד
שלום רב.
אני רואה אחרת את הדברים , "לא אוסיף לקלל את .."
לכן יש רק[ לחנך.] ועל האדם והחברה לדעת כי הוא טוב רק יצרו הוא הרע..וזו בדיוק הסיבה שיש לחנך ולא להתיאש.
בברכה