פרק שירה, סגולה.

שלום וברכה,

אקדים ואומר, יתכן שאיני האדם אותו עלייך לשאול זאת, איני מבין בסגולות כלל ואף חושב שעיסוק בהם אינו נכון - עלינו לבטוח בה´: "דִּרְשׁוּ ה´ בְּהִמָּצְאוֹ, קְרָאֻהוּ בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב" . אם את מחפשת אחר תשובה "סגולית" עלייך לשאול את אלו שעוסקים בכך.

האמונה היא בקב"ה ולא בסגולות, קירבה אליו היא על ידי קיום המצוות ותפילה.

העובדה שמותר לנו לפנות לבורא העולם, כלל לא ברורה מאליה. להיפך, מובן יותר אם אסור היה לנו להתפלל.

[ה´ שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך.]

ניתן להסביר את משמעות של מילים אלו כבקשה לעזרה מאת הקב"ה - ה´ עזור לי להתפלל. אולם, ניתן להציע הסבר נוסף – בקשת רשות. אין האדם זקוק לעזרה מיוחדת בתפילה יותר מאשר הוא זקוק בשאר דברים, כגון: דיבור והליכה. פשוט שאין האדם יכול להתקיים כלל בלא עזרתו של הקב"ה, לכן, בקשה נקודתית בעניין התפילה, נראית לא כל כך מוצדקת.

כשהאדם ניגש להתפלל, מיד הוא מבין את הקושי שבדבר – כיצד אני הקטן יכול בכלל לבוא לפני בורא העולם, מי הרשה לי לבוא בפניו? [ה´ שפתי תפתח - כלומר, ה´ תעניק לי הזכות לדבר בפניך, להגיד תהילותיך, להימנות על עבדיך ומשרתיך, כי אחרת אני נשאר דומם ואילם.]

[תפילה]

יש להוסיף עוד נקודה אחת בנוגע לעזרה שאנו מבקשים מה´ כדי שנוכל להתפלל. חוץ מההיתר לעמוד ולשרת, וחוץ מהיכולת לעמוד ביחס כזה שהתפילות והתהילות שלי תהיינה משמעותיות, קיימת גם בעיה של ניסוח, בעיה של הדעת להתפלל בצורה הנכונה.

קיימות שתי צורות של תפילה. הראשונה היא ספונטית, בוקעת מעמקי הלב, אמיתית וכנה, בלי עריכה ולמדנות. כשהאדם נמצא בצרה או מצוקה, אין תפילתו ביטוי לעבודת ה´ אלא לצרכיו הקיומיים והמיידיים. במקרה כזה לא קיים סדר תפילה וסדר עבודה, אלא זעקה - בוקעת ועולה מתוך המערה, מבין המצרים.

משכיל לדוד בהיותו במערה תפילה
קולי אל ה´ אזעק, קולי אל ה´ אתחנן
אשפך לפניו שיחי, צרתי לפניו אגיד
בהתעטף עלי רוחי. ואתה ידעת נתיבתי
בארח זו אהלך תמנו פח לי.
הביט ימין וראה ואין לי מכיר, אבד מנוס ממני אין דורש לנפשי
זעקתי אליך ה´
אמרתי אתה מחסי חלקי בארץ החיים. (תהילים קמ"ב)

אין האדם בתוך המערה מחפש את ארמון המלוכה לשרת שם לפני המלך, אלא את המחסה לברוח שם מפני אויב - מתוך חשכת הנשמה אדם קורא וצועק אל האלוקים להצילו.

אך, התפילה היומית - העבודה שבלב, אחרת היא. אין עבודת המלך בוקעת מבית בוער, אלא משתלבת בחצר המלך, כחלק מהעבודה והשירות. הרמב"ם (הלכות תפילה א, ג) מסביר שחז"ל נסחו את התפילה בגלל שהאדם הפשוט, עילג השפה, לא הצליח לנסח תפילה הגונה בכוחות עצמו. בעבודת המלך, יש חוקים ונהלים - מה להקדים ומה לאחר, איך לעמוד ומתי להשתחוות, באיזו שעה ובאיזה מקום. ההיתר לתפילה הוא בהיותה עבודת המלך ולכן יש לעשותה בצורה הנכונה והמתאימה למלך מלכי המלכים. לבית המלך יש פרוטוקול התנהגותי, וכל המבקר בו חייב לשמור על החוקים. בתפילה כזאת, חז"ל שקלו כל מילה, והתבססו על המקרא כדי לזכות בלגיטימיות לנוסח, וכדי לנסח תפילה מושלמת. במקרה זה, התפילה היא "סדר", "סידור" - אין זועקים אותה אלא עורכים אותה.

אין זה קל לדעת איך להתפלל בצורה נכונה ומסודרת. איך אדע מה לומר? האם עלי לפנות לאלוקים כ"רחום" או כ"חנון"? כ"אב רחום" או כ"מלך גיבור"? בבקשת צרכי, מה עלי להקדים ומה עלי לאחר, ובכלל, מה עלי לכלול? לרוב, חז"ל העמידו את נוסח התפילה על עדני הנבואה, על פסוקים מתוך המקרא. במלים אחרות, חז"ל הסתמכו על מקור אלוקי כדי לדעת מה לומר לפני הבורא.

אנחנו מכירים בכוח התפילה לשנות גזירות ולשנות את הדין שנקבע לו, זאת אך ורק אם הוא שינה בו עצמו משהו. אין קיצורי דרך או דרכים קלות להשגת מבוקשנו בעולם – אם רוצים משהו, יש לעבוד לשם כך - פעמים שצריך אף לעבוד קשה.

[פרק שירה]

בספר העיקרים נאמר: "...ועל הכונה הזאת נתיסד פרק שירה, שאמרו רבותינו ז"ל כל האומר פרק שירה בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא, [ואין הכונה על ההגה והצפצוף בפה אלא על מחשבת הלב], כמו אמרתי אני בלבי (קהלת ב´ א´), והמחשבה היא שיסתכל כי מכל אחד מן הנבראים הנראים לעין יש ליקח ראיה על איזו מדה טובה או מוסר השכל או דבר חכמת בינה..."

ובאליה רבה כתב בספר דרך חכמה דף מ"ה [ע"ב] זה לשונו, מנהגינו לומר פרק שירה, כמ"ש חז"ל כל האומר פרק שירה בכל יום מובטח לו שהוא בן עולם הבא ותלמודו מתקיים וכו´ ע"כ. ולא דק בלשונו, אלא זה לשון הברייתא [בריש פרק שירה], תניא רבי אליעזר הגדול אומר כל העוסק בפרק שירה זה בכל יום מובטח וכו´, ומשמע שאין צריך לאומרו כולו אלא רק העוסק בפרק בכל יום. וכמדומה שנוהגין לחלקו לז´ ימי השבוע כמו ספר תהילים. כתב מהר"ם טראני בסוף ספר בית אלקים [בביאור פ´ שירה], קרוב הדבר להאמין שדוד המלך ע"ה חיבר פרק שירה ברוח הקודש שניתוסף בו כשסיים ספר תהילים. ויש בו יותר מעלה מספר תהילים, שהעיד בו רבי אליעזר מה שלא העיד על ספר תהילים, ושנה כל העוסק ולא כל האומר, [כי ענין העוסק הוא לדעת ענייני הדברים ובכוונתם לתועלת לקבל מוסר מן השירות האלו אשר היו מיוחסות לאותם שהם למטה כמה מדריגות ממדריגות האדם למען נחכים באחריתינו לעשות חוקי רצונו], עד כאן דבריו בקצרה.

עיקר אמירת פרק שירה הוא להתקרב לקב"ה, הפנמת העניינים אותם למדנו ורצון אמיתי להמשיך ולהתקרב אליו. כל מחשבה של אמירת מילים או עשיית מעשים כאל קסם כזה או אחר הינה טעות ולא עבודת ה´ היא. לכן אין זה משנה מתי תאמרי זאת זאת – בבוקר בערב או בצהריים, עשי זאת על מנת להתקרב לקב"ה.

בעניין שאלתך השניה, לא יתכן שעסקת בדברי תורה במשך ארבעים יום ולא קרה כלום – בוודאי שהקשר שלך עם הבורא יתברך קרוב יותר. המשיכי להתפלל, לגמול חסדים ולעשות טוב ויהי רצון שכול תפילותייך ייענו לרצון.

ברכת ה´ עליך,

ירון

Benzvi613@gmail.com