שאלה
שלום הרב!
בתור בנאדם שמכיר את עצמי אני מודע לתכונה שנמצאת בי שהיא פרפקציוניסטיות.. בדר״כ התכונה הזאת היא מאוד חיובית ואני מרגיש שהיא מאוד עוזרת לי.. אבל לעיתים הדבר מגיע לידי קיצוניות שמאוד מלחיצה אותי.. לדוגמא בלימודים הדבר גרם לי ללחץ של ״אם לא אקבל ציון מעולה מה יהיה איתי בעתיד״ ודברים מהסוג הזה...
ולכן השאלה שלי היא כזאת
אני נכנס לישיבה עוד מעט וחשוב לי לדעת האם צריך לשאוף לפרפקציניסטיות בעבודת ה?
אם כן מהזה אומר כלפי היהודי הרגיל? הרי לא כל אחד יכול להגיע לרמת רב ראשי בישראל...! ויותר מיזה אם אכן יש מושג כזה.. הדבר יכול להוביל ליאוש עקב חוסר ביכולת להגיע לאותה שלמות נכספת׳
בקיצור אציתי לדעת עם אילו שאיפות והבנות בחור ישיבה צריך על מנת באמת להתחזק ולגדול ומד שני לא להיכנס לייאוש חס ושלום!
תודה וסליחה זה קצת מבולבל
תשובה
שלום
צריך לשאוף להיות משה רבינו. לשעבד את כוחותיך לתורה, ולא לוותר לחולשות.
כך היא דרכה של תורה, מים במשורה תשתה פת במלח תאכל על הארץ תישן ובתורה אתה עמל. בלי להכנע, בכל הכח קדימה.
לאחר כמה שנים בישיבה שבהם שעבדת כל כוחותיך לתורה, תוכל גם להבחין בכנות אם עיקר כוחותיך לעולם החוץ או שתהיה מעמלי התורה תמיד.
כמובן, יש חשיבות בשמירה על עצמך שלא תישבר. ולכן אתה צריך ליווי של הר"מ שלך שיסייע לך.
אל תלך לישיבות בינוניות אלא לישיבות שיוציאו ממך את כל העצמה האלוקית שבך ויש בהם אמונה גדולה, ואברכים שיוכלו להוות לך אתגר.
בהצלחה