שאלה
שלום רב, לאחרונה מאוד התחזקתי בנושא האמונה והבטחון בקב"ה עד כדי כך שאני רוצה להשליך את כל יהבי על ה'. אך יש לי בלבול קטן לגבי נושא הפרנסה.. מצד אחד ידועה הגמרא שאומרת שמי שרוצה להתעשר ירבה בסחורה וכו'....ומסקנת הגמרא היא שכדי להתעשר צריך תפילה (בקשת רחמים) וריבוי מסחר (לעבוד הרבה-השתדלות?), אך מצד שני שמעתי דרשות וסיפורים שמי שבוטח בהש ממש כשמש בצהריים שיביא לו טרף לפיו, אזי הקב"ה גומל אותו חסד גם בלי השתדלות לכאורה. לדוגמא: קראתי באיזה מקום שהאלשי"ך הקדוש דרש בבית הכנסת שלכל אדם יש קצבה מיוחדת מהשמיים וכו' וגם שמי שבוטח בה' ולומד תורה (עושה רצונו) הקב"ה כבר ידאג לפרנסו ("צדיקים מלאכתן נעשית בידי אחרים), היה שם איזה עגלון אחד שהפנים את הדברים ומיד למחרת התבטל מעבודתו והיה קורא תהילים כל היום בבית הכנסת ואחרי זמן מה הוא מצא ארגז מלא מטבעות זהב.. (תלמידי האלשי"ך הקדוש שאלו את רבם למה גם הם בוטחים בה' ולא התעשרו כך? וענה להם כי הם מאמינים עם התחכמויות ולא כהיהודי הפשוט הזה שהאמין אמונה תמימה), אם כן, כעת אני לא יודע איך לנהוג? האם אפשר רק לבטוח בה' ולעשות את המקסימום בקיום רצונו(דהיינו ללמוד תורה כפי יכולתי) ואז ה' כבר ידאג לי או לעבוד וללמוד (לעשות עבודתי עראי) כי "הא בלא הא לא סגי"?
תודה רבה על התשובה מראש. :-)
תשובה
בסד
א
שלום רב.
שאלתך כבר נזכרת בתלמוד.במס"ברכות ושם*חלקו רבי ישמעאל עם רשב"י.כתוב בתור. "ואספתה דגנך ..."משמע כי צריך לעבוד קשה סביב השעון כל השנה. {"ותורה מה תהה עליה?]"ולכן אומר רשב"י.כי מי שבוטח בהשם ולומד תורה מתפרנס בנס..
שני גדולי עולם אלה חלקו שנים רבות בדבר זה ..ולא הגיעו להכרעה בימהם .
מסכמת הגמרא ואמרת..["הרבה עשו כרשב"י,ולא עלתה בידם.....]
התלמוד נותן לנו להבין,כי הדרך הנכונה היא ,[לעבוד ולהתפרנס,וגם ללמוד ולקבוע עיתים לתורה בכל זמן פנוי.]כי מאד קשה... באמת ללמוד, כאשר יש דאגות קיומיות של פרנסה .
אבל צריך להציב גבולות להימשכות אחר החומר.
בברכה