שאלה
כבוד הרב, שלום וברכה.
אני בחורה בת כמעט 20. אני יוצאת עם מישהו מזה חודשיים,עם בחור מקסים (אמא של חברה הפגישה בנינו). הבעיה היחידה היא שהוא חייל. עוד ליפני שנפגשנו ממש ביררנו בטלפון ארוכות אם זה מתאים לנו עכשיו. שנינו הבאנו דעות לכאן ולכאן,למה כן ולמה לא (בגלל הצבא) בסוף החלטנו לצאת בכל זאת ולבדוק. אחרי הפגישה הראשונה, שבה החלטנו שאנו ממשיכים בקשר, הגדרנו לעצמנו בדיוק לקראת מה אנו הולכים. החלטנו שבעקבות המציאות של הצבא אין טעם לרוץ לשום-מקום, אלא לקחת את הדברים "באיזי"... אבל זה הרבה יותר קשה ממה שחשבנו. רגשות ומחשבות מתפתחים. בגלל שהוא בצבא ואני בלימודים יוצא לי לחשוב ולהרהר בדברים יותר ממנו. כל פעם שאנו נפגשים אני מרגישה שהוא "תקוע" איפה שהפסקנו פעם שעברה, בעוד שאני כבר "התקדמתי" הרבה מאז... פעם אחרונה שנפגשנו דיברנו על הפער הריגשי שקיים. הוא אמר שהוא מבין ושכואב לו שקשה לי, ושאל כיצד הוא יכול להקל עליי. ואני שואלת כיצד אני יכולה להקל על עצמי וגם להפוך אותו שותף לכל התהליך?
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
שלום לך גברתי
ראשית עלי להסביר לך, שהרבה פעמים יש מצב שאחד "מתקדם" ברגשות ובמחשבות והשני או השניה אינם באותו הקצב, זה מצוי וקורה.
ואין הכרח שהוא ואת תתרגשו באותה מידה ותתלהבו באותה רמת התלהבות.
בסך הכל אתם שני אנשים בעלי דעה וצביון ונשמה אחרת.
ומה גם, את בהיותך בחיי דרור, והוא בעבודת הצבא הקשה, טבעי, שואלי את חושבת על טבעת נשואין, והוא על ארוחה טובה של אמא שמזמן לא אכל.
זה טבעי זה הגיוני.
את רוצה להקל על עצמך – תרגעי, תביני שזה מצב הגיוני וסביר ואין שום בעיה שיש ביניכם שוני, אחר כך הענינים יתקדמו.
לגבי שאלת החתונה, כשיהיה לכם זמן רגוע תמצאי את הדרך להבין מתי בזמן השירות הצבאי תוכלו להתחתן ועל פי זה תוכלו גם לקבוע לכם את תכניות העתיד.
אולי כדאי, שבשלב זה תמעיטו בקשר רצוף אם הדבר גורם לכם לקושי והרגשת אי נוחות.
והכי חשוב לדבר בראש צלול ובפתיחות.
וה' יתברך ינחה אתכם בדרך אמת לעבודתו וליראתו
שיהיה במזל טוב.