שאלה
כב' הרב שרלו, מועדים לשמחה ואחדשה"ט!
בכל הספרות ההלכתית בעניין הלכות חול המועד שבה עיינתי, לא מצאתי כל התייחסות מפורשת לעיסוק בהתעמלות כגון ריצה ושחייה או כל פעילות ספורטיבית במהלך חול המועד. מצד אחד אולי היא הנותנת שאין בפעילות הזאת משום "מלאכה" ולכן אין לצורך למצוא היתר כגון דבר האבד, צורך המועד וכו'. אך מצד שני, השו"ע באו"ח ס' תקל"ח מונה מספר פעולות האסורות לבצע משום טרחה בעלמא למרות שאין בהן משום מלאכה. כמו כן, האם הצורך להקפיד על מלבוש חגיגי בימי חול המועד עשוי למנוע האפשרות לעסוק בפעילות ספורטיבית אינטנסיבית הכרוכה בביגוד הולם כגון ריצה או שחייה?
יש להניח שחרף ה-"טרחה" הכרוכה בפעילות הספורטיבית, בסופו של דבר העוסק בפעילות הזאת נהנה ממנה והיא נחשבת אצלו כפנאי - האם ניתן אפוא להחשיב הפעילות הזאת כחלק משמחת המועד שלו?
נניח שאותו ספורטאי מתאמן למרוץ מרתון ועליו לרוץ לפחות 4 פעמים בשבוע בהתאם ללוח האימונים שלו - האם אי קיום הריצות עפ"י לוח האימונים נחשב כדבר האבד?
נניח שאותו ספורטאי גר מחוץ לירושלים (אזור בית שמש) ומתכוון לקיים ריצה מיוחדת לכבוד הרגל ולבצע ריצה לירושלים שמהווה עלייה ברגל (תרתי משמע) - האם הריצה הזאת עשויה להיחשב כצורך המועד?
כמו כן, דומני שלפי הריטב"א כל טיפול רפואי נחשב כדבר האבד. אם כן, האם ניתן להחשיב כל סוג של התעמלות בגדר דבר האבד (בהנחה שהיא הייתה נחשבת כמלאכה אסורה בחול המועד)?
בתודה מראש ובברכת מועדים לשמחה,
דויד
תשובה
שלום וברכה
אתה צודק שאין על כך בספרות ההלכתית, בשל העובדה שבכלל יהודים לא עסקו בספורט, ולא זו בלבד אלא שבהלכה כמעט ואין התייחסות לכל נושא הבילוי במשמעותו המודרנית.
נראה לי שהדבר מאוד קשור להקשר. אם מדובר בעשיית ספורט קבועה כדי לשמור על בריאות – לא זו בלבד שהדבר מותר במועד, אלא אולי אפילו חיוני, כחלק מהתמודדות עם בעיות הבריאות (האכילה) של המועד; אם מדובר בהשקעה באימונים במישור המקצועי – הדבר אסור, כחלק מדיני כבוד המועד (קשה להגדיר את הדבר כדבר האבד); אם מדובר במשחק – הדבר מותר, אולם במידה, ורק כחלק מההתייחסות למועד גם כהזדמנות ללימוד תורה משפחתי ולכבוד המועד (באותה צורה יש להתייחס לטיולים במועד); אינני אוהב פטנטים (ריצה לצורך עלייה לרגל) וכדו'.
זה מה שנראה בסברא ישרה בנושאי המועד, ולאור זה יש להתייחס לפעילות ספורטיבית.
כל טוב וחג שמח