שאלה
שלום כבוד הרב,
אני בחורה דתייה בת 21, סטודנטית.
כשהתחלתי את לימודיי השנה ראיתי בחור שמצא חן בעיניי, אבל לא ניגשתי אליו אישית כי הבנתי שאם אעשה כך אזי הוא יזלזל בי ובכבודי כי אין זה מן הראוי שבחורה תפנה לבחור. לפחות כך נאמר לי.
ולעמן האמת, זו לא הייתה הסיבה היחידה, אלא גם חששתי מדחייה.
אבל הבנתי שהפתרון לכך הוא לשלוח חברה שתשאל אותו באם הוא מעוניין. עשיתי זאת, אך היא לא שאלה אותו שום דבר שכזה. בעצם, אולי ניתן לומר שהיא שאלה אותו, רק שבמקום לומר שאני זו המעוניינת היא ציינה את עצמה וכיום הם יחד.
כך שאני שואלת, איך מצד אחד ההלכה ופסיקות הרבנים אוסרים עליי לפנות לבחור ישירות אלא רק בעקיפין ומנגד מסתבר שזה בלתי אפשרי, והרי התוצאה לפני כבוד הרב.
ושאלה שניה, למרות שאיני בטוחה מה אני שואלת למעשה היא זאת: אני בחורה מאוד ברוך ה', ומתלבשת צנוע ובהחלט רוצה קשר רציני עם בחור דתי. אך בכל מקום פונים אליי בחורים בהצעות, ורובם ככולם חילונים. אינני יודעת מדוע דתיים לא פונים.
ואני חוששת לפנות לבחור בעצמי. אני לא רוצה לשלוח "חברה", כי אחרי מס' מקרים שהיו לי הבנתי שאין לי חברות כלל וכלל. ולפנות בעצמי? הרי כאן בהמשך לשאלתי הראשונה, הרבנים ממליצים שלא לעשות כן כי זה מוביל לזלזול, אך מלבד זאת - אני לא מסוגלת אהיה לשאת דחייה. זה נשמע אולי מאוד ילדותי ולא בוגר, אך איני יודעת מה לעשות כדי להתגבר על כך.
אודה לכבוד הרב על תשובה מהירה
תשובה
שלום וברכה
לא ידוע לי על כך שההלכה אוסרת על בחורה לפנות לבחור.
זו שאלה של נורמה חברתית. ישנה חברה שבה זה מאד לא מקובל, וישנן חברות בהן זה מקובל.
גם בחברה בה זה לא כל כך מקובל, ישנן דרכים עדינות לעשות זאת, באופן שלא יראו חריגות.
כשפונים בצורה עדינה, גם הדחייה אינה כל כך נוראה.
גם בחורים לא תמיד מעיזים לפנות בעצמם, וזו אולי הסיבה לכך שבחורים דתיים אינם פונים.
המציאות שאת מתארת ש'אין לי חברות כלל וכלל' נראית קיצונית. אני משוכנע בכך שאת יכולה למצוא חברות אמת שיעזרו לך ואת להן. תמיד גם אפשר למצוא חברה נשואה שתעזור לך, שאין לה אינטרסים אישיים.
חשש מפני דחיה עלול ללוות אותנו כל החיים. כדי להתגבר עליו צריך לחזק את הבטחון העצמי. את צריכה לשכנע את עצמך שאם בחור דוחה אותך אין זה כי את לא טובה, אלא פשוט כי אינכם מתאימים זה לזו.
בהצלחה!