פירוש פסוק "להגיד בבקר חסדיך"

ב"ה



ברכה ושלום.


פסוק זה חייבים לאמרו בכל יום וכך נפסקה ההלכה בשו"ע או"ח סימן סו' סעיף י
["כל מי שלא אמר אמת ויציב שחרית, ואמת ואמונה ערבית, לא יצא י"ח המצוה כתקנה. הגה: מי שהוא אנוס ודחוק ואין לו פנאי להתפלל מיד אחר ק"ש, יקרא ק"ש עד אמת וימתין לומר שאר הברכות עד שיתפלל שאז יאמר ויציב ונכון וכו' ויתפלל, כדי שיסמוך גאולה לתפלה."]

והמקור להלכה זו הוא מהתלמוד בבלי מסכת ברכות דף יב עמוד א
["אמר רבה בר חיננא סבא משמיה דרב: כל שלא אמר אמת ויציב שחרית ואמת ואמונה ערבית - לא יצא ידי חובתו, שנאמר: תהלים צ"ב להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות."]
והסביר רש"י מסכת ברכות דף יב עמוד א
["כל מי - שלא אמר ברכת אמת ויציב כמו שתקנוה וכן אמת ואמונה בערבית לא יצא.
שנאמר להגיד בבקר חסדך - וברכת אמת ויציב כולה על חסד שעשה עם אבותינו היא, שהוציאם ממצרים ובקע להם הים והעבירם, וברכת אמת ואמונה מדבר בה אף על העתידות, שאנו מצפים שיקיים לנו הבטחתו ואמונתו לגאלנו מיד מלכים ומיד עריצים ולשום נפשנו בחיים, ולהדריכנו על במות אויבינו, כל אלה הנסים התדירים תמיד."]
וכתב הטור אורח חיים סימן סו
["ותקנו לומר אמת ויציב שחרית על החסד שעשה עמנו הקב"ה שגאלנו והעבירנו בים ושקע צרינו בתוכו ואיתא בירושלמי צריך להזכיר באמת ויציב יציאת מצרים ומלכות וקריעת ים סוף ומכת בכורות וצור ישראל וגואלו ותקנו אמת ואמונה ערבית על הגאולה של עתיד שאנו מאמינים ומקוים שיקיים לנו הבטחתו ויגאלנו בקרוב אי נמי על שאנו מפקידים בידו נשמותינו בכל לילה מאמינים בו שישיבנה אלינו וזהו אמת ואמונה שיאמר ויקיים את דברו להשיב הפיקדון והיינו דאמר רבה בר חיננא סבא משמיה דרב כל מי שלא אמר אמת ויציב שחרית ואמת ואמונה ערבית לא יצא י"ח ופירוש לא יצא י"ח המצוה כתקנה אבל לעולם יצא דברכות אינן מעכבות:"]

ואת המזמור הזה אמר האדם הראשון שאחרי שהבין שהבן שלו עשה מעשה נורא ואיום של רצח לא ידעה נפשו מנוחה אבל כשאמר לו הבן שלו שהוא חוזר בתשובה ומתחרט על מעשה זה אמר האדם הראשון את המזמור אני מעתיק לך את דברי המדרש בויקרא רבה :
["ומנין שעשה תשובה שנא' (בראשית ד) ויאמר קין אל ה' גדול עוני מנשוא ומנין שנמנע ממנו חצי הגזירה הה"ד (שם /בראשית ד'/) ויצא קין מלפני ה' וישב בארץ נוד קדמת עדן, נע ונד אין כתיב אלא בארץ נוד קדמת עדן, דבר אחר ויצא קין מהיכן יצא ר' יודן בשם ר' אייבו אמר הפשיל בגדיו לאחוריו ויצא כגונב דעת העליונה רבי ברכיה בשם רבי אלעאי בר שמעיא אמר יצא כמערים וכמרמה בבוראו ר' הונא בשם רבי חנינא בר יצחק אמר יצא שמח כמה דתימר (שמות ד) וגם הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח כיון שיצא פגע בו אדם הראשון אמר לו מה נעשה בדינך אמר לו עשיתי תשובה ונתפשרתי כיון ששמע אדם הראשון כך התחיל טופח על פניו אמר לו כל כך היא כחה של תשובה ולא הייתי יודע באותה שעה אמר אדם הראשון (תהלים צב) מזמור שיר ליום השבת אמר ר' לוי המזמור הזה אדם הראשון אמרו "]

הנה המזמור כפי שמופיע בתהלים פרק צב

(א) מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת:
[(ב) טוֹב לְהֹדוֹת לַידֹוָד וּלְזַמֵּר לְשִׁמְךָ עֶלְיוֹן:
(ג) לְהַגִּיד בַּבֹּקֶר חַסְדֶּךָ וֶאֱמוּנָתְךָ בַּלֵּילוֹת:]
(ד) עֲלֵי עָשׂוֹר וַעֲלֵי נָבֶל עֲלֵי הִגָּיוֹן בְּכִנּוֹר:
(ה) כִּי שִׂמַּחְתַּנִי יְדֹוָד בְּפָעֳלֶךָ בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ אֲרַנֵּן:
(ו) מַה גָּדְלוּ מַעֲשֶׂיךָ יְדֹוָד מְאֹד עָמְקוּ מַחְשְׁבֹתֶיךָ:
(ז) אִישׁ בַּעַר לֹא יֵדָע וּכְסִיל לֹא יָבִין אֶת זֹאת:
(ח) בִּפְרֹחַ רְשָׁעִים כְּמוֹ עֵשֶׂב וַיָּצִיצוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן לְהִשָּׁמְדָם עֲדֵי עַד:
(ט) וְאַתָּה מָרוֹם לְעֹלָם יְדֹוָד:
(י) כִּי הִנֵּה אֹיְבֶיךָ יְדֹוָד כִּי הִנֵּה אֹיְבֶיךָ יֹאבֵדוּ יִתְפָּרְדוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן:
(יא) וַתָּרֶם כִּרְאֵים קַרְנִי בַּלֹּתִי בְּשֶׁמֶן רַעֲנָן:
(יב) וַתַּבֵּט עֵינִי בְּשׁוּרָי בַּקָּמִים עָלַי מְרֵעִים תִּשְׁמַעְנָה אָזְנָי:
(יג) צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יִשְׂגֶּה:
(יד) שְׁתוּלִים בְּבֵית יְדֹוָד בְּחַצְרוֹת אֱלֹהֵינוּ יַפְרִיחוּ:
(טו) עוֹד יְנוּבוּן בְּשֵׂיבָה דְּשֵׁנִים וְרַעֲנַנִּים יִהְיוּ:
(טז) לְהַגִּיד כִּי יָשָׁר יְדֹוָד צוּרִי וְלֹא עַוְלָתָה בּוֹ:"

והסביר רש"י על פסוק ג) :
["להגיד בבקר חסדך - בעת הגאולה:
ואמונתך בלילות - ובעוד צרת הגלות להאמין בך שתשמור הבטחתך כל זה נאה וטוב:"]

כלומר החסד של השם הוא אחד והגאולה היא בעצם כל יום ויום .כי בכל יום האדם נגאל ע"י השם וכל יום האנשות מתקרבת יותר למועד ביאת המשיח ולכן זה בלשון יחיד אבל האמונה בזמן הגליות (לילות ) היא אחת והגליות הם רבות וצרות הם צרורות חבילות חבילות ולכן זה בלשון רבים.


הפסוק הזה מביע עוצמה גדולה של אמונה ואפילו אחרי מעשה גדול של רצח כמו של קין הבין האדם הראשון את תהליך התשובה והשיבה להשם והאמונה הגדולה בבורא העולם ולכן אמר את המזמור הזה וכך אומר המדרש תנחומא :

["זה השער לה' צדיקים יבואו בו, אלו בעלי אמנה שנא' (ישעיה כו) פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים, השער הזה בעלי אמנה נכנסין בו שנאמר (תהלים צב) טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון להגיד בבקר חסדך וגו', מה כתיב בתריה כי שמחתני מי גרם לנו לשמחה זו אמנה שהאמינו אבותינו בעולם הזה שכולו לילות כדכתיב (שם /תהלים צ"ב/) ואמונתך בלילות, וכתיב (חבקוק ב) וצדיק באמונתו יחיה, וכתיב (איכה ג) חדשים לבקרים רבה אמונתך, ואין הגליות עתידות להגאל אלא בשכר אמנה שנא' (שיר /השירים/ ד) אתי מלבנון כלה אתי מלבנון תבואי תשורי מראש אמנה וגו', ואומר וארשתיך לי באמונה (הושע ב) הא למדת שגדולה אמנה שבשכר אמנה שרתה עליהם שכינה ואמרו שירה שנא' ויאמינו בה' "].




בברכה,


עוזיאל
.