פינוי מאחזים

אין אנו יודעים מה רצון ה'. כל שאנו יודעים הוא, שהקב"ה מבקש מסירות נפש על א"י דהיינו שלא נשב בחיבוק ידיים אלא נמחה בכל כוחותינו על פינוי ישובים והעברתם לידי גויים. מצד שני הדרך של המחאה צריכה להיות כזו שאינה כרוכה בכל מה שציינת, וצריך לזה הרבה סבלנות מצד אחד ונחישות מצד שני. מה שחיילים או שוטרים נוגעים בבנות במהלך הפינוי אין זו עבירה לבנות כי הן באו לקיים מצות מחאה ומה שאח"כ נלקעו למצב שכזה – זהו באשמת כוחות הבטחון שאינם מפעילים בנות שוטרות או חיילות לצורך הפינוי. אבל כמובן זוהי נקודה שולית בדיון. לדעתי צריך להעריך טוב את המציאות אם נוכל להשאר במאחזים או בחלקם או לא. שכן אם בסוף נפונה, והכל כרוך במה שאתה מציין יתכן שאם זה ידוע מראש, אין בזה שום מצוה של מחאה. כי בודאי הקב"ה אינו חפץ במצבים שתיארת. מאידך איני בטוח שסיטואציות אלו – הם היוצרות קרע בעם, יתכן אולי שהן מעמיקות קרע אבל מאידך אחינו בני ישראל המכונים חילוניים לומדים דרך מאבקים אלו גם להכיר ולהוקיר ולהעריך אותנו על מסירותינו לארץ ישראל. לכן נראה לי שיש כאן חשבון מאד רחב שצריך לעשותו טרם שנאחזים בגבעות שבודאי צריך לעשותו יחד עם מועצת יש"ע שהיא הגורם המקצועי לדעת היצלח או לא. וכמובן עם תלמידי חכמים שידריכו כיצד לנהוג בכל מצב.

×

דברי תורה לפרשת השבוע

החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם

בהתחברות אני מסכים לתנאי שימוש ולמדיניות פרטיות

הרשם

✓ נרשמת בהצלחה