שאלה
שלום כבוד הרב!
ברצוני לשאול אותך שאלה המטרידה אותי כבר כמה שנים והתחזקה בעקבות הרצון לפנות את מיגרון.אך לפני שאתחיל ברצוני להתנצל אם השאלה תהיה ארוכה מהרגיל או מורכבת מכמה שאלות ובכך תגזול מזמנך היקר ואודה לך אם תוכל לנסות ובכל זאת ולהשיב לי עליה!
אני תושבת יש"ע ובעקבות ההחלטה של ראש הממשלה לפנות מאחזים שונים התעורר בי רצון חזק לנסות ולעזור בדרך כלשהי לאותם מקומות, מתוך האמונה שצריך ליישב את א"י על כל מרחביה ולא לתת לגויי הארץ לקחת ממנו אותה -בניגוד לדעתה של הממשלה!!(שזוהי כשלעצמה שאלה האם הדרך בה אני מאמינה היא נכונה?!).בעקבות הרצון הזה החלטתי לגייס כמה מחברותיי ובזמן הפינוי לנסוע לשם ולעזור במאבק (לא מתוך מחשבה שזה בהכרח מה שיעזור, אך מתוך מחשבה של חוסר רצון לשבת בחיבוק ידיים ומתוך רצון להראות תמיכה שתראה לממשלה שהפינוי לא ילך להם בקלות),ההורים שלי ששמעו את הרעיון התחילו להתווכח איתי האם זה נכון או לא וברצוני להעלות פה את הדעות השונות על מנת שתוכל לעזור לי ולכוון אותי כיצד לפעול:בתחילה הועלתה הטענה שאסור בשום פנים ללכת לשם משום שזה מביא לידי מלחמת אחים שאסור לתת לה לקרות גם בעבור א"י!כנגד הועלתה בסוגריים האם זה מוגדר בכלל כמלחמת אחים בעוד שאותם אחים מנסים באיזה שהוא מקום ואולי רק בעקיפין (לדעתנו)לטשטש את זהותו של עמ"י ושל תורת ישראל!והאם יש חובה להקשיב לראש הממשלה ולקיים את מצוותו גם אם הוא לא פועל על פי דרכי התורה משום מצוות "שום תשים" והחובה להישמע למלך?(האם ניתןלהשוות את המצב לסיפור המתיוונים).
ולסיכום : מה עלינו לעשות אם בכלל?
בנוסף יש לי שאלה שאומנם קצת קשורה לנושא זה אך היא נוגעת בעוד תחומים רבים אחרים:
השאלה מופנית אליך מעצם היותך שייך למנהיגי החברה אליה אני משתייכת אך היא איננה מופנית דווקא כלפיך-ישנם תחומים רבים מאוד בחיינו(אם לא כולם) שבהם איננו יודעים כיצד לפעול ומה לעשות כי אנחנו לא מספיק בקיאים בתורה ובהלכותיה ולכן יש את הרבנים .
נראה לי שהרבנים הם אלו שאמורים להוביל את החברה שלנו ולא הממשלה -לפחות לא במה שנוגע לדת. ויש לי הרגשה כבר הרבה זמן שהרבנים עומדים מהצד ועונים רק במידה והם נשאלים וזה קצת צורם לי שהעם או לחלופין הציבור שלנו נמצא בצמתי דרכים חשובות והרבנים לא קמים ודורשים מה צריך לעשות, לא נוקטים דעה,וגם אם כן אז כל רב אומר משהו אחר בלי
תשובה
ב"ה
שלומות,
שאלתך נגעה לליבי - על מכלול חלקיה.
ראשית, דאגתך הכנה לענייני ארץ ישראל. מעבר לאהבה המוחלטת לארץ הזו והאמונה הברורה שכל חלקיה שייכים לנו, אני מבקש להעלות כמה נקודות במסגרת הויכוח שלך עם הורייך, ויכוח המבטא את מה שמתרחש במדינה כולה.
א. אנו, בני הציונות הדתית, רואים ערך במדינה מצד היותה ביטוי לתפיסת עולם כללית. אנו לא מברכים רק את ארץ ישראל אלא את מדינת ישראל. עמדה רוחנית זו לא יכולה להעלם בשעה שהעמדה המוצגת על ידי ראשיה ושריה של המדינה לא מתאימה לעמדות שלנו. לכן "כללי המשחק" חייבים להשמר גם עתה ואין לפעול לא באלימות מילולית ולא באלימות פיזית. ודאי בשעה שהעימות עלול להיות מול חייל צה"ל המבצעים את פקודת שולחיהם. אלה אותם חיילים המסכנים חייהם ומאבטחים את הישובים האחרים והצירים המובילים אליהם.
ב. ראש הממשלה הוא ראש ממשלה של כולם. הוא נבחר בקולות רוב הציבור ואם מי מאתנו חולק על עמדתו עליו לעשות הכל כדי להחליף אותו. אבל, כל פגיעה במעמדו הקרוני, בעצם מהות התפקיד, הינה פגיעה בנשמת האומה ויש לה השלכות חומורות.
ג. כל זה לא אומר שאין לפעול! יש להרחיב, להפריח שממה, להתווכח - בדרכים לגיטמיות, להפגין ולכבוש את הלבבות. הכל - מתוך אהבה גדולה לכל חלקי העם ובעיקר מתוך אחריות לאומית ורוחנית.
ד. ברור שחלק גדול מהמאבק קשור לחינוך. אנו חייבים להתנחל בלבבות ולכבוש - הראיה ארוכת טווח - כמה שיותר עמדות כדי להשפיע שפע של אור על הסובב. אבל צריך לדעת שבראיה רחבה המאמבק על מגרון לא יוכרע במגרון אלא בגוש דן!
ה. הערותייך ביחס לרבנים ותפקידם נכונות וגם אני חש בחלקם אך מה לי, מצעירי הצאן, לעשות בעניינים אלה?
ככל שתשאלי יותר, נוכ לבטא עמדות משמעותיות בציבור.
ו. יופי שיש דיון עם ההורים אך גם הוא צריך להיות מתוך כבוד גדול, מתוך הערכה הדדית.
בהצלחה,
שי