שאלה
לרב שלום וברכה
אנו זוג צעיר עם שתי בנות פעוטות. בתנו הגדולה הייתה שנתיים אצל מטפלת, והיינו יחסית מרוצים ממנה. בתנו הקטנה בת חצי שנה, ושלחנו אותה שוב לאותה מטפלת. שנינו עובדים שעות רבות מחוץ לבית בכדי להתפרנס. אנו מאוד לא מרוצים מהמטפלת - היא תשושה וחסרת כוחות, ומרגישים שאין לה כלל אנרגיות לטיפול בתינוק. מזה חודשיים אנו מעוניינים לסיים עמה את הקשר, אך חשים אי נעימות רבה. מדובר באשה מבוגרת, שמתגוררת בשכנותנו ביישוב קטן שבו כולם מכירים את כולם. אנו חשים שאם נסיים עמה את ההתקשרות הדבר עלול לפגוע בה מאוד, גם מבחינת פרנסה. הדילמה שבה אנו מצויים היא קשה מאוד - מצד אחד אנו מרגישים שהתינוקת שלנו לא מקבלת את הטיפול שאותו אנו רוצים, ומצד שני - אנו מרחמים מאוד על המטפלת שהיא בסך הכל אשה טובה וישרה, והבעייה היחידה שהיא פשוט הזדקנה מאוד ולדעתנו אין לה כבר כוחות לטפל בתינוק. למה אנו מחוייבים מבחינה הלכתית, וכיצד ניתן לפצות אותה אם נחליט לפטר אותה? תודה רבה, מרים.
תשובה
אתם צריכים להגדיר לעצמכם האם הבעיה עם המטפלת היא בדברים הבסיסים החסרים לתינוק או בדברים המעשירים את התינוק. אם לדעתכם ישנה בעיה בדברים הבסיסיים הרי טובת הילד שלכם קודמת לחסד עם המטפלת ובחינת "עניי עירך קודמים". בהבט ההלכתי "פועל" (המטפלת) שהתחיל בעבודתו קנה את כל שכרו השנתי (חושן משפט סי' של'ג). אלא שכאשר הפועל אינו כשיר לעבודתה הרי זו סיבה לפיטורין. (סימן שו' סעיף ח'') מנהג המדינה לתת תשלום חודשי עבור כל שנת ותק.
תשובת הרב בראלי - דיין בבית דין צדק ע"י ישיבת ההסדר בשדרות