שאלה
שלום.
למדתי השבוע את הגמרא בבבא בתרא דף ח ע"א העוסקת בפטור תלמידי חכמים מהשתתפות עם הציבור בתשלומי המס, בהשתתפות בבניית החומה ועוד.
כאשר רצה רבי יהודה נשיאה לשתף את תלמידי החכמים בתשלום המס על חומת העיר, הזדעזע ריש לקיש מהמהלך, בטענה שהקב"ה שומר על לומדי תורתו ואין להם צורך בהגנות גשמיות, ואין הם צריכים להשתתף בנטל ההוצאות של בניית החומה המוטלת על בני העיר.
זאת ועוד, כאשר רב נחמן בר רב חסדא חייב תלמידי חכמים להשתתף בהוצאות העיר בדיוק כמו כל תושב אחר, יצא כנגדו רב נחמן בר יצחק ואמר שהוא עבר על דברי תורה נביאים וכתובים שמהם הביא ראיות לכך שלומדי התורה פטורים ממס.
סיפור נוסף בגמרא שם שדווקא הובא בכדי להסביר מדוע כל הצרות באות בגלל עמי הארץ ולכן החכמים פטורים משותפות בצרת האנשים, זיעזע אותי אף יותר.
בגמרא מסופר שהטילו מס מיוחד על תושבי טבריה. סכום מסוים שאמורים תושבי העיר להעביר לקיסר, ויחולק הנטל בין התושבים בהתאם לכמות משלמי המס.
אנשי העיר באו אל רבי בדרישה הלגיטימית שכל תושבי העיר, כולל לומדי התורה (שהיו כנראה אחוז לא קטן מאנשי העיר) ישתתפו בהוצאה. רבי סירב, ובסופו של דבר כל תושבי העיר ברחו מלבד כובס אחד ותלמידי החכמים.
בלי בושה הכריזו תלמידי החכמים שאותו כובס מסכן ישלם את כל מס העיר לקיסר, ובלבד שהם חלילה לא יצטרכו להוציא אגורה מכיסם.
כמובן שלא נותרה ברירה בידי הכובס אלא לברוח, וכעת משבעיר היו רק תלמידי חכמים- באורח נס בוטל המס.
אמנם לכאורה סיפור מופתי המראה לנו שכל הצרות באות בגלל עמי הארץ, ואין סיבה שתלמידי החכמים יצטרכו לשלם על צרות שלא נגרמות בגללם. אולם, אותי סיפור זה זיעזע וגרם לי לחלחלה עמוקה.
איזו מין התנכרות והתנשאות של תלמידי החכמים, אנשים שאמורים לייצג את דבר ה' בעולם, ולהוות שופר וחוט מקשר בין הקב"ה לבין שאר האנשים. באיזו חוסר התחשבות הם נוהגים, בצורה המעוררת גועל וסלידה.
וגם לו יצוייר שהמס הוא באשמת עמי הארץ, האם זו הדרך לפעול? להגיד שמצידינו אותו כובס ישלם את כל המס ואנחנו נלמד את התורה שלנו. איזו מן תורה זו ומה תורה שכזו שווה?
האסוציאציה שעלתה בי בעת לימוד הגמרא היא הקשר בדורנו לחלקים בציבור החרדי, שמאוד מחוברים לקב"ה ולתורה הקדושה, אך מרוב 'צידקותם' איבדו את הקשר הבסיסי לכלל ישראל, לערבות הדדית, וליחסי אנוש מינימלים. מצידם שאחרי
תשובה
שלום וברכה
שאלה זו נידונה במאמרים רבים העוסקים בשאלת פטור בחורי הישיבה.
אכן הגמרא בבבא בתרא קובעת שיש תלמידי חכמים בעיר שהם מגינים על העיר ופטורים מהשתתפות במאמצים השונים.
מדובר כמובן בחבורה מצומצמת של תלמידי חכמים. זכות גדולה היא גם כיום לכל חברה אשר מפרישה מתוכה קבוצה מסוימת ומוגדרת של תלמידי חכמים העוסקים בתורה, ומכוח זה פטורים ממעורבות חברתית.
זו אינה התנכרות והתנשאות, אלא שרות הציבור.
אני מבין כי בסיפור על הכובס מטרת תלמידי החכמים לא הייתה לפטור את עצמם בלבד ולהטיל את הכל על הכובס, אלא שהדבר נעשה מהנחה כי בסופו של דבר כשלא יהיה על מי להטיל את המס – המס עצמו יימחק.
אין מדובר בשום אופן בפטור גורף. הניצול של קבוצות מסוימות הסוברות כי כל מי שלומד תורה למעשה פטור מכל החובות החברתיות – אין לו על מה שיסמוך. ואכן, מי שמנצל עובדה זו כדי להיות צדיק, ולאבד בכך את הקשר - המעשי והרעיוני – עם כלל ישראל הרי הוא מגלה פנים בתורה שלא כהלכה, ולמעשה הוא נבל ברשות התורה.
זו אפוא המסקנה: נכון וטוב כי תהיה קבוצה קטנה המשוחררת מעול הציבור, ועוסקת בקישור המתמיד של האומה הישראלית לתורה. בשעה שהדבר מנוצל לפטור גורף משרות צבאי ומהשתתפות במשימות לאומיות – זהו העוול הגדול.
כל טוב