עשרה בטבת

שבוע טוב!
בעשירי בטבת סמך מלך בבל על חומות ירושלים, תהליך שבסופו היה חורבן בית המקדש הראשון.
יום זה הוא, איפוא, אחד מצומות החורבן שעל כולם כותב הרמב"ם שחכמים קבעו להתענות בהם "כדי לעורר הלבבות ולפתוח דרכי התשובה ויהיה זה זכרון למעשינו הרעים ומעשה אבותינו שהיה כמעשינו עתה עד שגרם להם ולנו אותן הצרות שבזכרון דברים אלו נשוב להיטיב"... "וארבעת ימי הצומות האלו הרי הן מפורשין בקבלה (זכריה ח') צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי. צום הרביעי - זה שבעה עשר בתמוז... וצום החמישי - זה תשעה באב... וצום השביעי - זה שלשה בתשרי... וצום העשירי - זה עשרה בטבת שהוא בחדש העשירי".
מטרתם העיקרית של צומות אלה אינה רק זיכרון של אירוע היסטורי, אלא גם ובעיקר חשבון נפש על היום. כל אחד צריך לעשות חשבון נפש עם עצמו האם מעשיו רצויים, ויש צורך גם בחשבון נפש ציבורי, האם התנהלותנו הכללית תואמת את מטרתו של עם ישראל. ודאי רובנו מוגבלים בהשפעה על ההתנהלות הציבורית. מה שנשאר לנו הוא המחוייבות הפרטית של כל אחד מאיתנו ותפילות על הכלל.
ונסיים בתפילה, שבמקורה היא נבואה וגם אותה אני מעתיק מדברי הרמב"ם: "צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים והאמת והשלום אהבו".