שאלה
שאלה שמאוד מעניינת אותי היא למה אנחנו מחוייבים להלכה מפורטת שאומרת לנו בדיוק כיצד לנהוג בכל צעד שאנו עושים ביום יום. אם אדם מוסרי או לא יכול לבחור לבד ולגלות עצמאות מחשבה ומוסריות שלא לפי חיוב אלא לפי רצון טוב? יכול להיות שזאת לא היתה הכוונה של התורה מלכתחילה שנעשה את הדברים בדיוק כ"כ מפורט. הרי התורה מבקשת צדק, חופש מוסריות בכללי ואת השאר מפרטת בדיוק מוחלט. ולא התורה אמרה שלא להוסיף ולא להחסיר? אם אלוהים היה רוצה שנקשור את השרוכים באופן מסוים היה כותב זאת בתורתו, כי אין נשגב ממנה ואין בלתה דבר.
מצטער אבל לפעמים עולים בי ספיקות, כך אלוהים התכוון, שנשאל את הרב במקום לשאול את עצמנו
תשובה
שלום רב!
אני חושב שכדי לענות על השאלה צריך להבהיר מספר נקודות. מכיוון שאנו מאמינים שהקב"ה ברא את העולם ואת האדם, ממילא טמון בכך שלכל אדם יש ייעוד אלוקי ושליחות בעולם. אך מכיון שהקב"ה רצה שכל אחד יגיע אל הדברים בעצמו וימצא לבדו את השליחות שלו, לכן הוא נתן לנו את היכולת לבחור. הקב"ה לא אומר לך מה לעשות אתה בעצמך אחראי על כל מעשה ומעשה שלך. אך מכיוון שבתוך הבחירה הזו יש סכנות, לכן התורה הזהירה אותך מכל מיני מכשולות שעלולים להפיל אותך ולא תמיד אתה יודע אותם. המצוות שנתן לנו הקב"ה הם מעשים שמצד אחד יכולים להקנות לכל אדם מדריגה של קדושה. וכן הם מונעים מן האדם להגיע אל מקומות שיש בהם טומאה וחיסרון. כל נתינת המצוות היא חסד עליון, על מנת שנדע כיצד להתמודד בעולם הזה.
במידה והדבר היה אפשרי היינו נשארים באותן תרי"ג מצות הקיימות בתורה. אך מכיוון שהמציאות מתקדמת ומשתנה מרגע לרגע כאן נכנס תפקידה של "ההלכה". ההלכה מאפשרת לנו ללמוד כיצד להלך בעולם הזה מבלי להיפגע. התורה אכן קראה לצדק ומוסריות אלוקית אך כל אלו הם מושגים מופשטים. אנחנו צריכים אנשים בעלי מעלה שיפרשו ויסבירו לנו לאורך הדורות, מה המשמעות של מושגים אלו. מהי המוסריות הנכונה והאמיתית בדורנו וכיצד עלינו לנהוג. גדולי הדור וכל הרבנים הם ההנהגה הרוחנית שלנו.הם אלו שמתוך מעלתם נבחרו כדי לברר את המושגים העליונים האלו. במידה וכל אחד היה עושה את הדברים על דעת עצמו, היינו מגיעים לדברים שונים ומשונים . זאת מכיוון שלכל אדם המוסריות יכולה להצטייר בצורה שונה. החכמים מחוברים אל מקור אחד בלבד שממנו יוצאת מוסריות אחת- התורה. רק רב שמחובר בכל אישיותו אל התורה מסוגל לתת הנהגות לציבור שלם כיצד להתמודד עם כל מיני מצבים. אנחנו בהחלט צריכים להיות עצמאיים למצוא את הנתיב המיוחד שלנו. אך עלינו ללמוד תחילה מהי המסגרת הכללית שבה אנו יכולים להלך.
התושבע"פ גם היא נתנה בהר סיני, אלא שהיא הולכת ומתגלה לאורך הדורות. לא מדובר בהוספה אלא בחלק של התורה שנובע מתוך עם ישראל. התורה בעצמה מורה לכל דור ללכת אחרי מנהיגיו הרוחניים ככל אשר יורו אותו.
הדוגמא שנתת לשרוכים היא בהחלט מיוחדת ומעידה על כניסה לפרטים הקטנים ביותר של החיים. הקב"ה רצה שבכל מעשה נזכור ונדע את שמו.לכן לפני ואחרי כל דבר שאנו אוכלים אנו מברכים. לכן בכל מעשה שאנו עושים אנו משתדלים למצוא את נקודת הקודש שבו. [זהו כל יסודה של היהדות המחפשת את נקודת הקודש שבכל דבר]. במציאות יש שני כוחות של ימין ושמאל . כאשר הימין מסמל את הצד החיובישל הקדושה והשמאלי את ההסתר והחיסרון. כאשר אני נועל את נעל ימין או נוטל את יד ימין, תחילה אני זוכר מיהו הכוח שצריך להתגבר בעולם. אך מכיוו שמצאתי ש[קשירת] התפילין רצה הקב"ה שתהיה דווקא על יד שמאל, לכן כאשר אני בא לקשור אני מקדים את השמאל. הכל בתכלית הדקדוק על מנת לראות משהו רוחני גם בצדדים הקטנים של החיים. בהתחלה זה אולי נראה קטנוני וחסר משמעות, אך בהמשך כל החיים מתרוממים לרמה אחרת לגמרי.
"[בכל דרכיך] דעהו והוא יישר אורחותיך"
בברכה
ברק
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם